האלכוהול לא השפיע בשום צורה, אני עדיין פיכחת מדי.
לפחות אם אני לא שיכורה אז שיהיה טוב. בטח יש לו גדול. לא
יודעת למה, תמיד תיארתי אותו כאחד עם אביזר מעולה, טוב זה כבר
ברור שהוא יודע איך להשפיע עליי.
הוא לא מבזבז זמן ובזה אחר זה נופלים לי הבגדים.
משום מה הוא עדיין לבוש. משום מה לא אכפת לי.
הוא יורד למטה וזורק "זה הזמן להפסיק לחייך". "אני לא מחייכת,
אני מובכת". עונה וקולטת שאני באמת יותר מובכת מנהנית.
אחרי עונג קצר בלבד האצבעות שלו כבר די משעממות, אז החלטתי
לפעול, עכשיו אני למעלה.
כמה נשיכות צוואר ועוד דברים שאני טובה בהם משאירים אותו המום
וחרמן, הוא חשב שאני סתם ילדה, המניאק.
שלחתי יד את תוך התחתונים ההזויים שלו (הוא חשב שהם מגניבים,
אני חשבתי שהוא הומו), מחכה לפגוש את הדבר הענק שלו ציפיתי.
היד שלי בתחתונים ואני לא מוצאת כלום.
חיפשתי טוב-טוב ומצאתי איזה ג'וק. נבהלתי, כמו כל בחורה שרואה
ג'וק.
יכול להיות שהוא כזה קטן?! זה ל-א מה שהובטח לי! הוא בכלל
עובד? הוא לא עובד! זה מת! איך יכול להיות שהג'וק כבר מת?!
פתאום הוא זורק לי איזה הסבר לשביתה של הג'וק. תרופות או משהו.
על הזין שלי תרופות! עכשיו אתה נזכר להגיד?! הוא מנסה לפצות עם
האצבעות שלו..שלושה חודשים שלא הזדיינתי, אתה מנסה לאיים עליי
באצבעות?! לא נעים לו, אז הוא יורד לי, הוא די משעמם הדביל ואז
אני קולטת שזה לא הג'וק הראשון שלא התעורר במיטה שלי ומתחילה
להרגיש קצת זונה סוג ז'.
ובין ליקוק לליקוק, בין ג'וק לג'וק, פתאום נזכרת בפנים
(ובזיקפה) של האקס שלי כשהתעללתי בו עם אזיקים. אז אני הורסת
לעצמי הכל ומתחילה לרעוד. אולי בגלל האקס ואולי בגלל האצבעות
של הטמבל.
בסופו של דבר הדבר היחידי שגמר פה הוא הקשר שלי עם הטמבל. אני
מורידה מעליי את הסמרטוט וחושבת שעכשיו אני צריכה לנפנף עוד
אחד.
אני צריכה קצת שקט. וברגע שהייאוש גובר על החרמנות (אם משהו
בכלל יכול לגבור עליה). אני מחליטה לצאת לפגרה. עד שיעמוד הזין
שיחזיר אותי.