אני צריכה להרגיש מפורקת לחלוטין מתחת לידיו של אחר. כמהה
למגע.
אני צפויה כל כך. פירורים מפוזרים סביבי ואני בוחרת ללכת באותה
הדרך פעם אחר פעם.
אם אי-פעם הייתי אטרקטיבית למישהו, שהרי התקופה ההיא חלפה לה.
אני לא מבינה איך ישנם אנשים שמצליחים להשתחל פנימה בכוח, ואף
אחד לא רואה. מכעיס אותי איך לאט-לאט אני מאבדת את הקול שלי
בספירה כי יש שם מישהי שתוכל לבזבז את השעות במקומי.
אולי אני מפונקת, מניפולטיבית, מקנאה. אבל גישת ה-"אני שרון
ומותר לי." נמצאת שם, באם ארצה בה או לא.
אני שונאת בחורות.
במהלך סוף השבוע אצטרך למלא את השעות, כידוע. עדיפות לשעות ערב
שישי והצהריים המוקדמות של שבת.
תל-אביבים, פתחו ליבכם. בתמורה, אמרתי כבר שאני בולעת?
העצבים שלי גוברים ואני לא נחמדה. לא נחמדה בכלל.