למרגלותיו של הר החרמון נפרסת ארץ יפייפיה
ארץ זבת חלב ודבש אך ביתה הולכת יחפה
נהרות מסוכר, הרי קינמון ומישור ירקרק גם נמצא
חולות זהובים צחוק ילדים גאווה שזורה בתקווה.

הים הכחול סופג בתוכו את זעקת נופלי הקרב
וצלחות בצבעים המתעופפות בימים מקלות על סבלו הרב
הים פולט אל החוף הזהוב צדף בודד על גבו של הגל
צדף לבן וקטן עם קימורים בגוון אדמדם
כאות הזדהות על כל פעם שנשפכת טיפת דם

עוברת אורח אשר ליבה כתום כשמש אך עורה חיוור כלבנה מקשיבה
לזעקתו של הים
אוספת היא את פליטותיו הסמליות ומשכיחה אותם מהעולם
רגליה העייפות מדממות מעול הכאב הנורא
ובכל זאת מוסיפה היא לעשות את יעודה שלה

ארץ כל טוב שירשה על אדמותיה דם מעורב בצחוק
ההיסטוריה מעיקה על ליבנו העתיד מרגיש מתוק
נופים מרהיבים וצבעים הצולבים אהבה ורוגע נפרשים זה לצד זה
כזוג אוהבים
וורד אדום הגודל כפרא ניתן כמחווה לימים טובים

כעת שהים נקי אין עוד צורך בעוברת האורח הכתומה
שבירה וכאובה מעול הימים, הולכת היא בשביל האבנים לכיוון החמה
אך לפעמים כשהים בוכה, ומכה בסירות הדייגים
מגיעה היא אל החוף לאסוף מספר צדפים
ובכך שומרת היא על הרים לבנים, שמיים כחולים, מישורים ירוקים
ודרך חיים.