בעינו של התנין נח לו מין ניצוץ
שפורץ בי כל מחסום
גם שמש אנוכית וחברותיה לפשע - קרניים מחודדות,
פורצות אל אגמים קפואים,
נדחקות בין הנוזלים ולאחר, נעלמות כלא היו.
נוזלים קפואים, אני מחייכת,
יתומים מכפות רגליהם של ילדים נשיים בשעות הבוקר החמקמקות.
והניצוץ אותי רודף
במרדפו חוצה איתי ערים, כפרים ומדבר אחד, עירום משמץ אנושות
המרדף ארוך
אך לבסוף אני נתפסת.
עומדת מולו, אפנו צמודים ואני מהופנטת,
הוא בוהה בי בעיניו העגולות שבהן נוח לו אותו ניצוץ.
אותו אחד, שבימים אלו ממש דוקר אותי
אך מתבייש בשבילי
מחבק ואז כורע ברך
מלטף, וצוחק מולי.
פורץ בי כל מחסום עד שאני מסיימת.