כשאתה יושב בגן עדן ערום לגמרי אתה לא חושב על הטעויות שלך,
אבל דווקא כשאתה אוכל תפוח אתה יודע שזה לא נכון.
אתה צריך לסגוד לאלוהים בכל רגע נתון שבו אתה חי, כי הוא מספק
לך חיים אבל הוא לא מספק לך חכמה. אבל בכל זאת הוא נותן לך את
הפיתוי הזה שנמצא עכשיו בתוך כף היד שלך שבשנייה אחת אתה נותן
בו ביס קטן שמשנה את האנושות כולה.

כשאתה יוצא מגן עדן בבושת פנים, מנסה להשיב את הזמן לאחור
ומגלה שאתה לא יכול. אין לך מה לעשות אז אתה רק ממשיך את
החיים-
יש לך אישה וילדים.
איבדת את האלוהים שלך ומה שהצלחת ליצור זה רק מלחמת אחים על
אדמות רכוש וחיים. אין לך כלום מלבד השכלה כללית שהשגת בגלל
התפוח
ואיבדת את עצמך.

הכי קל עכשיו זה להאשים את כולם רק חבל שאין אף אחד. אתה בטח
רואה איך הכל השתבש בגללך. אולי פשוט תפנה אל אלוהים ותבקש פעם
אחרונה
את החיים שלך מחדש.