איך שהשקט,
מכרסם את כולי.
את כועסת עליי.
מתי כבר,
תהיי שלי?
עוד אשקר לך על אהבה,
הרבה.
כמו הרוח את יודעת,
לקרר אותי.
להרחיק אותי,
מהאמת.
מילים אינספור,
אני אכתוב לך.
על הריח שלך,
שנטמע בי עמוק.
ואיך שתמיד את יודעת,
בדיוק מתי לשתוק.
את תגעי בי,
כשאתחנן אלייך בלילה.
כשהרוח תחמם,
והאוויר ייסדק,
והידיים שלך יגששו,
עמוק בתוכי.
כי בעצם את פוחדת,
שלעולם לא תהיי,
באמת שלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.