[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היום, כשחזרתי דלוקה, אחרי שלושה ימים של מסיבות בכינרת, היתה
לי הפסקת חשמל במדרגות.
לא מספיק שהאישונים שלי היו רחבים, הם התרחבו יותר בגלל
החושך.
הרגשתי שהעיניים שלי יוצאות ממקומן, שלושה ימים שאני מלכת
העולם, הייתם צריכים לראות אותי רוקדת, אפילו לא היה אכפת לי
להוריד את החולצה. מה? היה לי חם!
חוץ מזה, היה לי את העונג להוציא ל"כושי ממבו" הזה את העיניים,
הוא יושב שם על הרמקול הכי קרוב ל-DJ, משחק לי אותה "כלי", ואז
באמת עניין אותי אם יש לו "כלי". אומרים שיש להם אחד כזה שיכול
"לקשור אותי", חחח...
התבוננתי בו ישר אל תוך העיניים, ורקדתי כמו שחקנית "פלייבוי"
אמיתית.
ידעתי מה אני שווה!
הבטתי בו שוב, וראיתי את ה"כלי" שלו מתרומם ומתרומם, כבר
נבהלתי!
פתאום נפתח לו הכפתור בג'ינס וה"כלי" שלו התגלה אל מול עיניי.
והמשיך להתרומם לכיוון שלי,
עד שהגיע אליי! קשר אותי ומשך אותי אליו.

התעוררתי שוב מעוד הזיה מופרכת ולא הפסקתי לצחוק.
אחרי שכבר תיארתי לעצמי מה הולך לו שם, כבר ירד לי החשק.
עדיף לי ללכת על בטוח, אני אלך על "רוני", גודל סטנדרטי, דוחף
עמוק, יורד מצוין ולא הולך לספר לחבר'ה, מה אני צריכה יותר
מזה?
אחרי סיבוב "אחד מהיר" עם "רוני" בין העצים הדוקרניים, הרגשתי
קצת מגעיל, גם ירדה לי ה"דלקה".
רצתי ישר ל"רועי", הוא תמיד דואג לחברה טובה, כבר יומיים שהוא
מסדר אותי.
אחרי "מציצה" או שתיים הוא כיבד אותי בשלושה גלגלים שמחייכים
אליי; "הסמיילי" זאת האקסטה הטובה ביותר. לקחתי כל חצי שעה חצי
כדור. ממש לא בא לי לקבל פה התקף לב! אני חצי עירומה, זה מה
שחסר לי, שיבואו צלמים ואז אני אהיה בעיתון, גופה, גופה אבל
כוסית.
ואז אמא ואבא יראו את זה... חחח... הם אפילו לא חושדים!

אז המשכתי להנות, כמו שאמרתי: "מלכת העולם", איזה מקום מדהים,
אח... כינרת, כינרת...
מה שכן, אני בחיים לא אשתה יותר ממי הברז, אחרי כל מה שהלך שם
בשלושת הימים האלו,
אפילו הדגים לא שרדו, הם התחילו לשחות לכיוון החוף, העדיפו
להתאבד מאשר לחיות בתוך הזוהמה שהייתה שם!
גם אני רציתי להתאבד, אבל לא שם. רק שלא יכתבו בעיתון שילדה בת
19 התאבדה במסיבת סמים!

אבל מה זה משנה עכשיו?
עכשיו אני כאן, תקועה בחדר מדרגות חשוך, בטח הג'וקים עולים
עליי חופשי ואני אפילו לא רואה.
"שיט!" אני שומעת צרחות, זה מהבית שלי..? זאת אמא שלי! מה? עוד
הפעם הם רבים!
אמא שלי, אני שומעת אותה בוכה!
רק שלא תראה אותי דלוקה עכשיו, לא ציפיתי שכולם יהיו ערים בשעה
שבע בבוקר.

אני מנסה לעלות אבל כבר נפלתי איזה שש פעמים כשנתקעתי במדרגות,
מה זה החושך הזה עכשיו?!
עליתי לאט לאט; מדרגה מדרגה.
סוף סוף הגעתי! הקשתי על הדלת... אף אחד לא פותח! איזה צעקות,
בחיים לא צרחו ככה אצלי, אמנם היו ריבים, אבל צרחות כאלה בבית
שלי לא שמעתי מימיי!
התחלתי לדפוק יותר ויותר חזק! כבר נבהלתי מההתעלמות הזאת,
התחלתי לצרוח!!!
הלווו... אמא, אבא, ענבר, מישהו???

כבר נמאס לי! עברתי לשיטה של אבא, שתמיד פורץ את הדלת של השכנה
העשירה בכדי לגנוב לה קצת זהב, לקצת סמים, כן! הוא לא רואה
בעיניים כשהוא ב"קריז".
אז פרצתי את הדלת...

אמא שלי מעולפת על הרצפה! מביטה בטלוויזיה.
אחותי מדברת בטלפון כרגיל, אבל הפעם לא עם סיוון חברתה הטובה,
היא בכלל לא מדברת, אוחזת את השפופרת ושותקת, ואז לחשה "תבואו,
זה בסדר, יש לי תמונת פספורט, אפשר לפרסם".
לא הבנתי כלום! התבוננתי באמא, שוב אני מדברת אליה, היא לא
עונה לי...
הלו!!! אמא, אבא, לא הבנתי משהו? קרה משהו?
שלושתם התבוננו בטלוויזיה בשוק! ענבר חיבקה את אמא ובכתה
יותר.
התקדמתי לכיוון הסלון והבטתי בטלוויזיה.

אה..! מראים את המסיבה שהייתי בה אתמול, איזה קטע! ניסיתי
להקשיב למה שאומרים בחדשות.

כתב החדשות מספר: "נערה בת 19 מפתח תקווה בילתה במסיבת החוף
שהייתה לאחרונה בחוף כינרת, אמנם לא היה מדובר במסיבת סמים,
אבל הנוער השתוקק לה שנה שלמה.
הנערה התמוטטה מהתייבשות ומתה במקום, כשבגופה 25 כדורי
אקסטזי.

אה..! איך לא שמתי לב שמישהי מתה שם?

פתאום דפקו בדלת ואבא פתח...

שני בחורים גבוהים, ייצוגיים ומכובדים, הגיעו לקחת תמונה.
תמונה? של מי?
"אנו משתתפים בצערכם."

ענבר רצה לחדר להביא את התמונה שביקשו, היא מסרה להם את התמונה
ושאלה "איפה הגופה שלה?".

התבוננתי בתמונה... זאת הייתה תמונת פספורט שלי!
נעמדתי בשוק!
הסתכלתי על אמא, על אבא ועל ענבר...

זאת אני שמתה!
לא מתחרטת! שלושה ימים של מסיבות בכינרת היו שווים את זה.
העולם לא הפסיד.

כל כך לא רציתי להופיע בעיתון.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם אני כותבת
עכשיו סלוגן,
ונגיד שמאשרים
לי אותו, אז מתי
הוא מתפרסם?


(אמא ביקשה שאני
אשאל כדי לדעת
מתי להגיד לסבתא
להכנס ולקרוא)


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/11/07 6:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בתאל זוהר

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה