[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היו הייתה ילדה יפה שאהבה לצבוע פרפרים בצבעי גואש.
היא הייתה אוהבת לצאת לאחו ולתפוס פרפרים, גם כאלה שמיוחדים
וגם כאלה שלא, בעזרת הרשת שאביה קנה לה ליום ההולדת. לאחר
שהייתה תופסת אותם היא הייתה שמה אותם בקופסא עם חורים, כדי
שיהיה להם אוויר. לאחר שהייתה מחזיקה אותם זמן מה היא הייתה
משחרת את הצבעוניים המיוחדים שביניהם אך את הפרפרים החומים,
האפורים, או כל פרפר בצבע אחיד אחר ולא מיוחד הייתה משאירה
נעול בקופסא.
לאחר ששחררה את הפרפרים הצבעוניים והמיוחדים, הייתה הילדה
לוקחת כוס, צבעי גואש, מכחולים ונייר עיתון. תחילה,לקחה הילדה
את הכוס ומילאה אותה במים, אחר כך פרסה חתיכה מן העיתון על
הרצפה ועליה שמה את הכוס עם המים. את שאר העיתון היא קיפלה
לחתיכה עבה כדי שתהיה עמידה מספיק ואז פיזרה מעט מכל צבע מצבעי
הגואש שהיו לה עליו. לאחר מכן, הייתה טובלת את המכחול במים כדי
שיתרכך ואז מנגבת אותו כדי שלא יטפטף על הרצפה, וזה יכול לקרות
למרות שהיא פרשה חתיכת עיתון עליה, ומיד לאחר זאת הייתה טובלת
את המכחול באחד מהצבעים היפיפיים שהיו לה ואז בעדינות עשתה פתח
קטן בקופסת הנעליים עם החורים בה נמצאו הפרפרים הלא מיוחדים,
והכניסה את המכחול עם הצבע אל תוכה. הפרפרים מרוב בלבול ולחץ
החלו להתעופף ברחבי הקופסא ומבלי לשים לב, היו נתקלים בשערות
המכחול ונצבעים בצבע היפיפה שהיה על שערות המכחול. לאחר שחשבה
שזה מספיק, הוציאה הילדה את המכחול מן הקופסא, סגרה אותה, שטפה
את המכחול ומרחה אותו בצבע יפיפה אחר שגם אותו הכניסה אל תוך
הקופסא וגם בו הפרפרים  נצבעו. כך עשתה עם עוד מספר צבעים
יפיפיים עד שחשבה שזה מספיק.
לאחר שסיימה את עבודתה הייתה נותנת לפרפרים זמן להתאושש
וכשהייתה חושבת שהם מוכנים הייתה משחררת אותם לחופשי דרך החלון
בחדרה ואומרת "עכשיו אתם חופשיים ויפים כמו כל שאר הפרפרים!
עופו! עופו לכם פרפרים יפים וצבעוניים!" ואז הילדה היפה הייתה
מאושרת.
עברו שנים והילדה היפה גדלה והחלה לחשוב שמה שהיא עושה מטופש
ולכן, הפסיקה בעבודתה המטופשת.
יום אחד, חשה הילדה היפה עצבות רבה ולא הבינה למה. היא הביטה
דרך חלון חדרה אל השבילים והשדות שנשקפים באופק. היא נשמה את
האוויר הצח והטהור שנשב בחוץ וניסתה לחייך אך לא הצליחה. היא
רצתה לבכות אבל היא יודעת שכשהיא בוכה היא לא יפה אז היא עצרה
את הדמעות בנשימות עמוקות וניסיונות מחשבה על דברים טובים. זה
היה קשה ומעייף והילדה היפה נשענה על אדן החלון. היא הביטה
למטה ופתאום ראתה מרפסת בדיוק מתחת לחלון חדרה, היא אף פעם לא
הבחינה במפרסת הזאת בעבר וזאת, כנראה בגלל גובהה הנמוך. המרפסת
הייתה צבעונית ומקסימה, מרפסת שמעולם לא ראתה בעבר באף מקום
אחר. המרפסת נתנה לה הרגשה טובה והיא רצתה להגיע לשם. היא לא
ידעה כיצד לעשות זאת אז היא החליטה לחבר כמה מחולצותיה אחת אל
השנייה ובכך ליצור מעין סולם חבלים שיוביל אותה אל המרפסת
בקומה מתחתיה.
כשהגיעה הילדה אל רצפת המרפסת ליבה קפא, היא הרגישה קשיי נשימה
ומין גוש בגרון שגורם להם. היא יודעת שאסור לה לבכות כי כשהיא
בוכה היא לא יפה אבל היא לא יכלה לעצור זאת. מיד היא נפלה על
הרצפה והחלה לבכות בכי היסטרי, בכי איום ונורא ששבר את השקט
שמסביב. הרי הצבעים שבמרפסת היו הפרפרים שהיא שיחררה לחופשי,
הפרפרים שהצבע הכביד עליהם והיה קשה מנשוא, הפרפרים שניסו
לחיות אך קרסו מחוסר שליטה על משקלם ועל דביקות כנפיהם
מהצבעים.
בכתה הילדה המכוערת, בכתה בלי להפסיק.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"מי שלא טוב לו
יכול פשוט לקום
וללכת."




המורה זהבית לא
יודעת למה היא
נכנסת.


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/11/07 10:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכל סקא

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה