שקט ומחשבות קיומיות שעוברות עליי. שעת לילה מוקדמת, אני
יושבת לי לבד בחדר והעולם שותק.

אני לא יודעת מאיפה הכאב הזה בגרון נובע, אבל זה כואב ממש ואין
לי זמן לטפל בזה. כמו שאין לי זמן ללכת לאורנג' עם הסלולרי
המסריח הזה שעושה רעשים. הקטע עם הזמן מאוד מוזר. בדרך כלל יש
לי אבל מרגיש שאין לי כי אני מבזבזת אותו לריק. המון. ימים
שלמים.

אני עייפה. אני בחדר חדש. אני צריכה לישון משלשום בערך. אני
מפחדת ללכת לישון כי אז אני מאבדת שליטה.

אני רוצה להיות עכשיו בזרועותיו. אצלו אני לא מפחדת ללכת
לישון. אני לא יודעת אם אני ישנה טוב יותר אבל לפחות הוא מחבק
אותי. זה גורם לי להרגיש נפלא ולשכוח מהכל.

אני ברת מזל. אני רק תוהה אם אני לא חיה בגן עדן של שוטים.
אני אוהבת אותו כל כך, האור היפה שלי, שמצליח לגרום לי להרגיש
נהדר.
גם כשלא נהדר כל כך.

אני חיה באשליות יפות מאוד, המציאות היא רק המלצה. אני פוחדת
שהמציאות תכה בי. אני מקווה שהוא יהיה שם להרביץ לה חזרה
בשמי.

הכל שקט. לילה. זה השעות שאני פחות אוהבת. לא מרגיש לי לבד.
מרגיש לי אי-וודאות, אבל בו זמנית גם לא מרגיש לי בכלל. זו בטח
ההכחשה.

אני מתגעגעת הביתה. יש חברות שלא ראיתי המון זמן. אולי זה גם
געגוע לדברים הפשוטים יותר, לאנשים שהכרתי לפני התקופה
הנוכחית.
אני יודעת שכשאגיע הביתה אתגעגע לפה.

צרצור הצרצרים מבחוץ משתלב עם רעשי המקלדת. אני חיה במין שמורת
טבע אבל מפחיד לצאת החוצה בלילה. אין לדעת מה יחכה לי מעבר
לפינה.

אני צריכה חיבוק ממנו. אין סיבה ספציפית. רק להרגיש את החום
האנושי, זה יספיק. אני מקווה שהוא יישן הלילה טוב בלעדיי, אני
מקווה שאני אצליח לישון בלעדיו. אני מתגעגעת. בחרתי לא לישון
איתו היום, אני שלמה עם זה.

מעבירה יד על השיער שלי. מרגישה כל כך נקייה אחרי מקלחת טובה
לפני כמה שעות. אני חושבת לפעמים שבכל מקלחת משהו מהלכלוך
הפנימי שלי יורד. בדרך כלל זה לא עובד, אבל זו אשלייה חמודה.

מעניין אותי לדעת אם עוד אנשים מרגישים כמוני לפעמים, כי סביבי
נראה שכולם יודעים מאיפה הם באו לאן הם הולכים ואני לא כל כך
יודעת אף אחד מהם.

אני זוכרת שפעם הייתי מצליחנית, שאפתנית... אני מפחדת לשכוח
איך זה.

הלשון כואבת לי מאוד, אני מכירה את הכאב. אני פשוט לא זוכרת
איך הוא עובר ותוך כמה זמן. חבל שאין לי זמן ללכת לרופאה.