כשהייתי בת 8,
ניחנתי בשתי מעלות שלצערי אבדו לי עם השנים:
היכולת לשתוק והיכולת להתבונן.
התבוננתי בהליכה של מגוון נשים, ראיתי את חלקן האחורי,
המכונה ישבן כמדומני, מתנענע מצד לצד בעת ההליכה.
"גנדרנית", הייתי חושבת על כל אחת שהייתה עוברת על פניי בתנועת
אגן שכזו,
"האם גם אני נראית ככה מהצד?"
שאלה זו העסיקה אותי תקופה מסויימת בהיותי בת 8.
לבסוף הגעתי להחלטה שבין אם זז ישבני מצד לצד בזמן ההליכה ובין
אם לאו, נידונה אני להיגמל מין המנהג המגונה בפוטנציאל.
הרבה שעות לשרוף היו לי בהיותי בת 8, אתם מבינים.
וכן היה. אימנתי את עצמי להליכה ללא הזזת ישבן.
כפי שמאלפים כלב לתעלולים, אם חושבים על כך בדיעבד.
ומה אתם יודעים? צלחתי במשימתי זו.
עד היום הולכת אני עם אגן ישר.