|
ציפורי העונה מקננות מעבר לקיר
משמיעות ציוצים חלושים באוקיינוס החושך
החדר הזה הוא אי בודד של עיניים עצומות
עינייך ועיניי
צעיפים כחולים כהים מהבהבים אליי
אני רואה אותם
זהב חלומותיי מתנחשל וזוהר
נחשי האור זוחלים אל עפרם המשתק
דרכים מסתמנות על פני רקיע החדר
בוחן אותן מבעד לשמורות
אנחנו ערים
צמרות שחורות
צל הרים כהרים.
מיטתנו תחדל להתקיים באופל
תרחף נחלותיה בנים ללא נים
עד בוא זיו פורץ חרכי תריסים
חמוקייך ירננו משכבם
ואני זוחל אלייך.
|
|
|
רומאריו שחקן
מצוין, מזכיר לי
את עצמי, רק
שאני בועט בשתי
הרגליים.
מתוך "1001
משפטים שאלון
מזרחי עוד לא
אמר, אבל סביר
שיאמר אותם
מתישהו" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.