שוב רואים דברים לא ברורים
באופק המטעה והרחוק,
וכמה שמתרכזים ככה מפספסים,
ורועדות כל כך האצבעות
מלכתוב שירים בגשם
תתפתח הנשמה שבפנים
מהרגע שבו התחלנו
לא היו יותר פחדים.

אבל כנראה שהשקר הגדול ביותר,
זה לדעת שהפעם אני לא מוותר,
ולא בוחר בדרך הקלה והקצרה,
רק כדי להגיע ישר למטרה.

ואז תמעד, ואז תקום,
ושוב אני אהיה המום,
מהפחדים שכבר עברתי,
מהשירים שנכתבו,
על אנשים שכבר סיפרתי
ופתאום הם נעלמו,
על חברים שלא סמכתי,
ויותר לא יהיו...

כי לא הכול תמיד שמח,
ולא הכול תמיד עצוב,
כשבחוץ הכול פורח,
בפנים הכול רקוב,
ואם אצלי כבר אין שום ריח,
אז אצלה אולי קצת רטוב,
אבל בסוף הכול זורח,
כי מחר הכול ישוב...

אבל כנראה שהשקר הגדול ביותר,
זה לדעת שהפעם אני לא ממהר,
ולא בוחר בדרך המהירה והקרובה,
רק כדי להגיע ישר למטרה.