הנח לי ליפול.
במעלה שביל הירח המשופע, עד שאין.

מלים מסובבות נישאות עם הרוח,
היא שונאת אותי.

המציאות הזאת סוגרת אותי.
לתוך שמיים כחולים ודשא ירוק.

תמיד אוכל לכאוב, ולעצור בדרכם.

לצמח כנפיים זה נורא כואב.

תתפוס את האוויר
ותהפוך להכל.

אופתע מעצמי כשאצרח בשנית,
כשאראה אותך קפוא לנוכח הקפיצה האחרונה.

כי הגורל עתיד לחנוך במעוף של זיקית.

מנוטרלת על ידי חוסר הרגש
ובקרוב אפסיק לדמוע את הלחישה.

תמיד אוכל לכאוב, ולעצור בדרכי.
ולפתע המלאכים ישכבו מתחתי.
המוות יחלוף.

ולהיות חופשיה.


והפעם תלחש הרוח במילותיי.


אבעט בכל אשר נפלתי בשבילו
וארוץ לקראת הנצח.