על הבמה, העשויה עץ
אני יכולה לבכות
ואחר-כך לתרץ -
"זה האורות."
על הבמה, עורי הבוהק
שפתיי הוורודות
והסומק,
מתחברים לפנים יפות.
על הבמה, כולי ערומה,
כמעט;
רק נעליים, חולצה לבנה רקומה
ומכנס מבד מקומט.
על הבמה הזאת, מעץ ישן,
אלטף את הקרש שעוד לא כלה.
מוכנה לחיבוק ישן, נושן,
אוכל לדמיין אותנו, חתן וכלה.
23.4.07 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.