חיבור שמים וארץ - (מדיטציה)
קול הגלים לא נשמע כי לא היו שם גלים.
המיה ואיושה דממו, כי הים רגע כלא היה.
ואולי לא ים היה - אלא כלום של זהב,
של תכלת וזהב - קו אחר קו
תו אחר תו בדממה כזאת.
ובא לו כלום רחב וגדול משום מקום
ונפרש כשלמה קלילה לא מורגשת.
והרגע היה טעון ברגשות אהבה -
אהבה לא אנושית, אהבה באשר היא.
אהבה שרק היא ידעה את עצמה
כי באה בעצמה כשלמה, שלמת אלוהים!
אלוהים בזהב אדם, וקול שלא נשמע.
ואחרי הרגע שלא ידע שהיה,
החלו בקיעים בזהב, החלה ערגה נחשקת.
ולשונות של אש חסרי גוון נשלחו אל הבקיעים,
ליחכו בלשונם שהיה לכדוריות זהובות וברודות
כמו בליל כלולות, התמזגו במיזוג מוחלט.
ידעו הם את דרכיהם, את דרכם.
ידעו והבינו שזאת המלאכה, מלאכתם.
מלאכת אלוהים באדם, בעולם...
ולא היו שמים, ולא הייתה ארץ.
כי השמים בלעו את הארץ, והארץ נכנעה לשמים
בכניעה אחרת כניעה מתמסרת, מתקדמת אל...
אל  עצמה, אל כל היש והאין, אל השמים.
שמים וארץ אבדו בתוך הזיווג ההוא -
בתוך הערגה המשתוקקת של שמים וכל... כל ואלוהים!
והצרופים - לא היו צרופים. - כי צרופים מן הארץ באו.
והמלים לשמים לא נשקו.
ומה שנותר היה נקודה קטנה,
חסרה מהכל וכוללת את הכל.
חסרת תנועה, חסרת רצון, חסרה...
- חסרה הייתה בכל מה שאנחנו מכירים,
כי איננו מכירים אלא את הפרוד! - את הפחד...