היא מחייכת,
כי זה מה שהיא יודעת לעשות.
זה מה שלימדנו אותה,
להיות יפה ולשתוק,
לצחוק על הכול, הכל הומוריסטי,
להדחיק מרחוק,
בעיות לא נועדות לפתירה,
את העצב הזה, שכביכול - מנעתם...
תחזירו.
היא רוצה להיות רגילה.

עצובה מבפנים,
כשמשהו חסר מבחוץ.
מרגישה מזויפת - חסרה לעצמה,
יודעת שבזכות להיות לא היא, היא טובה
אבל לא יודעת עם זה היה שווה את העבודה.

פזמון:
אם היא לא תחייך ותגיד שלום
תבוא לחפש אותה?
עכשיו היא רוצה רק לצעוק
לצעוק
לצרווווחח..
לצרוח
עליך או על כל העולם?

היא מרגישה מיוחדת.
כי ככה היא נראית לכם,
בגדים זה שטויות,
אתם מתייחסים אליהם,
אתם שטחיים כמו דף
ועמוקים כמו כוס מים.

שותים מהרעל שמזגתם לי בינתיים
פתאום אנחנו, באותה הסירה, אותה הצרה,
והיא שוב מזייפת - לא רק בגללי
אולי גם אתה אשם כמוני

היא חושבת שהיא יחידה
ויותר בודדה איתכם..

אם היא לא תחייך ותגיד שלום,
תבוא לחפש אותה?
עכשיו היא רוצה רק לצעוק
לצעוק
לצרווווחח..
לצרוח
עליך או על כל העולם?
לצעוק.