זה הכול התחיל בשעת צהריים שהתברר לי שנעצו סכין ארוכה
בצלעותי, כזאת שחודרת מצד לצד ואמורה להרוג. טוב אני כבר מחוסן
למקרים שכאלה ופשוט רק המום מעצם המצב.

בעולם שבו אני חי זה כנראה סוג של ריטואל קבוע על מנת לנטרל
מתחרים פוטנציאלים או בני אדם שלא מתיישרים עם הקו הממסדי. אני
בדרך כלל לא מסוגל לראות את הקו, למרות שאני מאוד משתדל.

טוב אז על מנת לכפר על המצב לקחו אותי למסעדה רומנית כדי שאשבע
את ליבי. עכשיו ברמת העיקרון, אני חצי צמחוני, אך כזה שנאלץ
לאכול בשר בשל כורח המציאות. אני פשוט שורף המון קלוריות ואין
ברירה אלה להכריח את עצמי לאכול גם דברים שהם לא כל כך
טעימים.

טוב אז הזמנתי בשר פילה לבן, בלי הרבה שומן, אומרים שזה לא
בריא. הטבח שואל אותי אם אני רוצה עליו מעט שום (אני לא אוהב
שום) אז אמרתי לו מתוך נימוס שרק טיפה. מסתבר שהיו בינינו
פערים עמוקים כך שנאלצתי לגרד שכבה של סנטימטר של שום מרוסק
ועכשיו אני גם צריך לאכול את זה.

אלא שכאן אני נכנס לפלש בק משעורי האנטומיה ונזכר שמנהל בית
הספר בכלל לא הסכים שננסר גולגלות, כך שנאלצתי לעשות זאת לבדי
באמצע הלילה וזה ממש לא קל עם כול המכשירים האלו שעובדים בטקסט
בוק באופן נהדר אך במציאות הם פוגעים במוח, ועוד מדובר על בחור
עם סתימת עורקים כך שהפורמלין בקושי הגיע לו לראש.

הקיצר, השום הזכיר לי את השומן התת עורי והבשר הלבן כול כך דמה
למרקם של בשר אנושי שביחד עם השום גם קיבל טעם של פורמלין
(תשאלו כול מי שניתח גופות) ואת זה נאלצתי לאכול עם סכין בין
הצלעות.

בערב כבר התגברתי על הטראומה והצלחתי להוציא את הסכין בעצמי,
אך נראה לי שאני לעולם לא אלך יותר למסעדות רומניות.