אני מורכב ממלא דברים שאני יודע
על עצמי
ועל העולם שאני חיי בו-הוא אני

וכשאני ישן עם זוגתי
לחי ללחי
חיבוק לחיבוק
אני עוצם את עיני ונשאר
עם עצמי

כי כשאני יודע
אני מנסה לעצור את העומק האמיתי
כשאני פתאום נבלע פנימה
כי קרסתי לפתע ואני לא יודע את שידעתי מכבר

ואז פתאום ישנה ידיעה חדשה
אך מי יודע אם זה נכון?
האם אני בורא התכנית הגדולה?
אבל הייתה קריסה פנימה
כן נפער חור לגלות
מלווה בתחושת אמת
המתחילה לבעבע
והידיעה השקרית החוסמת אותה
מגבילה אותה להבנה אותה נצליח להכיל
להתמודד

כי זה כל כך מפחיד
מבעית
לא להיות מי שאני

מיד העמדה על העולם
תקפוץ להגן עלי
תמצא את הקשרים והנקודות עליהם להיטפל
ואז שוב אדע שאני בסדר
בסבירותי אתמוגג לי
ואמשיך לישון עם עצמי כל לילה

והזיכרון שלעד ינקר
והשאלה שאשאל את עצמי
איך זה שיש לי סבל?
ובעתה קיומית?

ואיזה כיף
האני ידע את התשובה
וימשיך לישון עם עצמו
אוגר שרץ במריצה בתוך כלוב במעבדת עולם מחשבותיו
פשוט יכול לסתום לרגע אחד לעד
ולהסתחרר פנימה