הקרח בעיניי, הניצוץ האכזר,
מגן של פלדה עוטף את הלב,
המבט החודר, הלועג והקר -
אני צמחתי מתוך ים של כאב
הדמעות שהפכו נהרות, קפאו
העצב הפך את הלב לאבן כבדה
איפה אני, הילדה הפגיעה,
הדרך ללבי לתמיד אבדה,
לא זהב, לא כסף, ולא חיוכים
לא חום אנושי ולא יד אוהבת
לא ימיסו את הלב הקפוא שבפנים
את הנשמה שכבר לא כואבת
על סלעים לא צומחים פרחי אהבה
ובתוך גוש קרח, האש לא בוערת
מתוך אפר לא יקום האדם
אהבה שמתה, יותר לא חוזרת
ואתה מחייך, מחפש את שפתיי,
מנסה לקנות אותי בעוד נשיקה
תסתכל, בשנים שעברו עליי
הילדה שהייתי, מזמן נמחקה |
