|
כמה ייחלתי בלילות טרופים
לצאת החוצה מגופי
להיות אחרת לכמה רגעים
מתוקים מרירים.
כמה רציתי לדעת מנוחה
לשבת בשלווה ולהביט בי מהצד
לתהות על גינונים מוזרים
להתעכב על כל פגם
כל כתם
כל נקודת שבירה
לעמוד מבחוץ
לראות מישהי זרה בוכה
ולהרגיש את הלחיים שלי נרטבות. |
|
|
איך זה שכל פעם
שאני נכנס
לכנסייה ואומר
שאני שליח האל
אני מתעורר חבול
במוסד סגור? והם
קוראים לעצמם
'מאמינים'. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.