את הכול סחפת
לקחת עמך
לא עצרת לרגע לשאול רצוני
לא אדמו פנייך אל מול דמעותיי
אדיש לפחדיי, קוסם תעתועיי
לקחת את שהתחננתי שיישאר
ולא היססת לרגע
להעלים את הסבל
ששגיתי לחשוב
כי יהיה עבורך קשה מנשוא
הותרת אותי עירומה
פוסעת בשולי הדרך
ודבר לרגליי
במשעול הייאוש, התקווה והשכול
ספק אשליה ספק מציאות
אדונית לגורלי שלי
ואני
את הספק אנשא עמי לעד
שכן זהו כל רכושי
ועם הספק הזה נדרתי נדר
יחפה מול שמיים ריקים
לשים אמונתי בך ובי
ולהגן בחרפת נפשי
על אושרי ושפיותי
אך בחלוף הזמן
כששיערות ראשי ילבינו, וצלילות דעתי תכהנה
לא אשכח
לא אוכל
כי גם אם ישחירו עיני
לא אוכל שלא לחוש באצבעותי
את קמטי ההבעות
שמסגירות פניי
|
