|
את הכול סחפת
לקחת עמך
לא עצרת לרגע לשאול רצוני
לא אדמו פנייך אל מול דמעותיי
אדיש לפחדיי, קוסם תעתועיי
לקחת את שהתחננתי שיישאר
ולא היססת לרגע
להעלים את הסבל
ששגיתי לחשוב
כי יהיה עבורך קשה מנשוא
הותרת אותי עירומה
פוסעת בשולי הדרך
ודבר לרגליי
במשעול הייאוש, התקווה והשכול
ספק אשליה ספק מציאות
אדונית לגורלי שלי
ואני
את הספק אנשא עמי לעד
שכן זהו כל רכושי
ועם הספק הזה נדרתי נדר
יחפה מול שמיים ריקים
לשים אמונתי בך ובי
ולהגן בחרפת נפשי
על אושרי ושפיותי
אך בחלוף הזמן
כששיערות ראשי ילבינו, וצלילות דעתי תכהנה
לא אשכח
לא אוכל
כי גם אם ישחירו עיני
לא אוכל שלא לחוש באצבעותי
את קמטי ההבעות
שמסגירות פניי
|
|
|
נניח שבועז יחלק
את כל היוצרים
בבמה לעשרים
קבוצות, וכל
קבוצה תארגן
מדים משלה
ואימונים בשעות
לילה מאוחרות,
ונניח שנגיע
כולנו לרמה
מקצוענית ממש,
ונניח שיבואו
מכל קצוות
הצפונבון לחזות
בפלא, ונניח
שנקבע פה אחד
תאריך ובו ננהל
טורניר קטרגל
מותח על מנת
לברר אחת ולתמיד
מיהו גדול
מכדררי הבמה- אז
אני בועט ראשון
פנדל.
חרגול חושב
רחוק |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.