לא המוזיקה
השאירה אותי שם;
ביקשת, אז המתנתי.
הדקות נקפו
ואני רקדתי
את פיק ברכיי.

סועד קופים שבורים,
מתקן את הפחד
שנטע בהם האדם.
חשבתי, אולי גם בי
את הפחד.
ידעתי, לזמן קצוב.
קיוויתי; לעולם.

ילד טוב בוואריה
ילד רע עיר גדולה.
אז מה לך
בברלין; ומה
איבדתי אני שם?

במועדון, מגרש מבטים.
לא את שלך, מרסל;
הייתי לוכד אותך
מאלף ומשחרר;
אחר כך מתאבל.
 
ובגן בחשיכה, אני
               אוהב אותך.

בוא רפא אותי
מתחלואי האנשים,
ממגעם הטמא.
בוא מרסל אני
עוצם עיניי
ומחכה

ברלין 9.2008