לא המוזיקה
השאירה אותי שם;
ביקשת, אז המתנתי.
הדקות נקפו
ואני רקדתי
את פיק ברכיי.
סועד קופים שבורים,
מתקן את הפחד
שנטע בהם האדם.
חשבתי, אולי גם בי
את הפחד.
ידעתי, לזמן קצוב.
קיוויתי; לעולם.
ילד טוב בוואריה
ילד רע עיר גדולה.
אז מה לך
בברלין; ומה
איבדתי אני שם?
במועדון, מגרש מבטים.
לא את שלך, מרסל;
הייתי לוכד אותך
מאלף ומשחרר;
אחר כך מתאבל.
ובגן בחשיכה, אני
אוהב אותך.
בוא רפא אותי
מתחלואי האנשים,
ממגעם הטמא.
בוא מרסל אני
עוצם עיניי
ומחכה
ברלין 9.2008 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.