ישראל ולד / הבלדה על גן מאיר |
כל החושך, הזה
מתקרבת אשה,
מבעד לעור
המקום שאת, אתה
מי שיצעק אני אתה,
בפינה של
ה-homeless
ריקנות, או שפם
ספסל הוא מקום,
מלטפת את השקט, איזדרכת
לא צריכה רצועה
הולכת אשה
וכל כמה שהיא מגביהה,
יש לה
ביד
מפתח,
כשיהיה לה בית,
בינתיים
מבעד לחור הטבור,
וקצת יותר בפנים
מבחוץ עצים שמחכים לגעת
ומי שעומד מאחורי
ומי שיצעק
ראשון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|