|
אבנים גרוסות
מעצבות משטחי ארץ
לגווני אבק מוקרמים
נקודות שחורות סודקות חללים.
להקה של זקנים
מרעישה קהל מעוצב דעת
לפסיעות זמן קצובות
הידיים נעות במונוטוניות שקטה.
ספינות כוכבים נוחתות מחדש
אל כור מחצבתם האפל
שרשרת הרים שחורה כנחש
מתפתלת בחברבורות אור בוהק.
העולם הנראה עוטף אותי בגווניו
אני תר אחר אדוות ברשת
מגע מלאכים זוהר תודעה
שבשבת הצבעים נעה על צירה. |
|
|
למה האקדמיה
ללשון עברית
קוראת לעצמה
אקדמיה?
זה לא קצת
סותר?
ביסלי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.