פתאום הכל לוחץ עליי,
מלמטה ומלמעלה ומצדדיי.
זה לא המקום עליו חלמתי,
האם הוא בכלל קיים?
ואת בכל פעם מאכזבת מחדש,
עושה תחושה של טוב הפעם.
מלאה צלילים וחיוכים
ובורחת בלי הרבה מילים.

היום קשה לכתוב, למרות הכל.
בבטן פרפרים לא כאלה אוהבים,
כאלה שאוכלים אותך מבפנים.
סוף השביל נעלם,
הוא משקר לי בפנים
זורק אבנים, מדרדר סלעים.
רוצה לסטות מהמסלול
ברגע של טירוף חושים.
לזרוק את כל הסימנים והשאלות,
להיות ולא להיות.

אני מתגעגע, אבל למי?
כיסופי ילדות משוגעים.
מה נשמע?
עונה בסדר, ושוב הפרפרים
אוכלים אותי מבפנים.

עדיף כבר שאשכח בכלל לנשום,
לא צריך מראה כדי להבין.
פשוט שוכב ומסתכל כמו רוח
וכמה זה מפחיד.
כמו חלום בלהות וחלומות מוזרים.
ושוב פרפרים ואנשים משתנים.
אני לבד נאכל מבפנים
ושוב פרפרים.