חודשים שישבת כאן
מילאת חללים בלי סוף,
רגעי טוב וחום עילאי,
גם אם היה רע
היית תמיד הנוף.

מילים שאמרת
ומעשים שעדיין מצטרפים אליי בשינה,
כל שנייה שנכחת כאן,
כל מאית
לי זה שינה.

אז עמדתך התערערה מעט,
היה לי קשה להגדיר
או לומר,
עשיתי הכל שתישאר,
בכל פעם הביטחון הוא חזר.

אז קמת והלכת,
ואני קיוויתי למותך,
כדי שתפסיק להקשות.
רק חיכיתי שתיעלם
או שתחזור לתמיד,
נקודות קיצוניות.

לא הצלחתי ללכת,
לעמוד
או לנשום
כל עוד היה המרחק.
כל כך פחדתי להפוך ציני,
כנראה שגם מיתר,
הרגש נשחק.

אני אעמוד על סלע,
הסלע הכי פחות נוח שאמצע,
ככה לא אמצא את עצמי ברגעים מעוררי רחמים.
כך לא אמצא את עצמי שנים עומד
ממתין.

כל יום אני הורג אותך מחדש
בראש שלי.
עכשיו אני מרגיש גדול.