כרמית צברי / ניצול מספר |
מסכי משרפות ורכבות נוסעות.
בפשטות מדממת,
מיתרי הלב שומעים והדמעה יבשה מלהכיל.
תביט אל השעון, הזמן אוזל
ואל תיקח גם את זה ממני.
נכנסנו לבונקר עם עיניים שחורות,
קול יפה מאוד ושיר של אופרות מתנגן.
אז מהחנות אל החצר,
בזחילה לארץ עם שילומים מפוארים
בחזרה למסילות הברזל, לתעלות הביוב
שם החיים יפים יותר ברחובות הגטו האפל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|