|
דממת סתיו.
עץ בודד בשלכתו,
הולם בליבו
ומותח רגע, חבוק בענפיו.
אין פרפר.
אין עב.
נאחז בחיוך מושך שפתיים,
שהאיר פעם את עיניו.
|
|
|
אם הגבתי לזה,
קראתי את זה.
מצד שני, אם
קראתי את זה, לא
בהכרח הגבתי
לזה.
איש האלגברה
הלינארית מנצל
את הבמה כדי
ללמד עקרון
חשוב בלוגיקה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.