"אני אוהבת להביט בעיניך
אני אוהבת לשמוע את קולך
לשכב לצד גופך החסון
ולהרגיש את לבך פועם."

המרחק יכול להרוס את הנשמה,
אבל הסיגריה שלך עדיין דולקת,
לעולם עוד אשמע את צחוקך
ואזכור את ה"נרקומן" שבך
אני לא אעפר את הסיגריה,
על מנת שתדלק לעד
אמשיך עוד לשבת כאן -
מול הים.

ארגיש בטוחה כי אתה שומר עלי
ארגיש בטוחה כי אתה רחוק.
אזכור אותך לנצח כחוויה בלתי נשכחת
ואנגן בראשי את המנגינה שלך.

אטעם כל בוקר קפה ושוקולד
בצבע גופך
ואשאף לריאותיי זיכרון ממך
נרות אדליק לאווירה
ואדע כי אתה שומר עליי
אי שם - רחוק ממני.

כל בוקר אקום ואקרא את מכתביך
כל בוקר אתעורר לעוד הודעה.
בלילה אירדם מנשיקותיך
שנייה לפני שאתה חוזר -
לעוד קרב.

כל בוקר אקרא את העיתון,
אוודה שאינך רשום כמודעה
ואדליק עוד סיגריה - לקרבה.
אחכה לשיחת טלפון נוספת
ולערב נוסף, לצד לבך.

"אני אוהב להביט בעינייך
כה אוהבות, וסוחפות,
אני אוהב את כולך,
ושב תמיד לזרועותייך."



המודעה עליך רצה בעיתון
הדמעות מרעישות עם כל נפילה
שקט כאן, כי אינך עוד נושם,
אני כאן מחכה לך
שתחזור ותעלה -
מהים.







היצירה נכתבה ב30.12.07, כאשר קשר למציאות לא היה לה.
בסוף פברואר 08', האדם (לוחם ביחידה ימית) אשר הביא לי את
ההשראה לשיר, נפצע קשה בפעולה...
כיום, סוף מרץ 08', הוא חזר לתפקוד כרגיל..