וזה צריך למלא אותנו בושה
שאנחנו מדברים כאילו
אנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים
כשאנחנו מדברים על אהבה.

בלילה הייתה לנו רומנטיקה,
בבוקר כל אחד הלך לדרכו, החיים
ואולי,
את,
הפכו את זה לבלתי אפשרי.

אומרים שהזיכרון תמיד טוב יותר מהמציאות,
אבל בזיכרון שלי,
אלוהים,
זה היה טוב.
לא יודע למה, לא ברורה לי הסיבה שהפרידה אותך מכל השאר,
לא יודע למה דווקא את עלית למעמד כזה,
אבל זה קרה.

אני מדבר תמיד,
בוהה באוויר במבט ריק,
בוהה בך, ואת בכלל במקום אחר כרגע,
ואני יכול לדבר כמה שארצה,
את לא פה,
ואני כועס,
מוציא סיגריה אחרונה,
מדליק אותה לזכר הבחורות שנאבדו,
ולזכרך,
נותן לה להישרף עד הסוף,
וזורק אותה לתוך הבירה.

בבוקר יהיה טוב יותר.