שלושה מאושרים בקבר
כי לבשה שמלת כלולות.
רימות ותולעים צצים מעבר
דום יעמדו ויחייכו עד כלות.
כי בבת עינם הייתה,
וזאת בלי שום ספק
גם כשראייתם קשתה
ליבה להם, עדי זהב סיפק.
מלאת חיים, את אבא חיים, סעדה
והיא רק נערה עוללת.
ויין ההילולים אשר נבצר כאילו לכבודה
חיכה בסבלנות מאחורי הדלת.
וכשדוד שיקו הקטן
שאחותו הגדולה מתי - כל חייו התגאתה בכישרון
הלוך לעולמו בצליל אקורד מוקטן
היא נשארה להיות איתה במה שהסתבר להיות לילה האחרון.
מה גדול היה הצער כשבבוקרו של יום גילתה
ששני הדודים ביממה אחת עזבוה.
אך הם ואבא ריחפו מתמוגגים מעונג מעל לחופתה.
כשהגיע ליל לו חיכו הרבה יותר מיום אפילו משבוע...
