כמה געגוע בלתי נסבל,
כמה לב שפשוט לא נגמל.
כמו ילדה קטנה שלקחו לה סוכריה,
כאן ועכשיו אני רוצה רק אותך!
אין כבר כוח לחפש עוד מגע,
לכמוה שוב ושוב לכזה, כמו שלך
ושוב זה הלב שביקש שתבטיח,
ושוב זה הפחד שאותך כך מבריח,
ואיך מוותרים ונותנים סתם ללכת?
מושיטה יד ובך נאחזת...
שואלת כשלבדי מה יגיד יום?
עוצמת עיניים ושוב יופייך בחלום.
עוד צעד קדימה עוד רגע שחולף,
והלב משכנע שהוא קצת פחות אוהב
אז מרימה את הראש עוד קצת למעלה,
והכל זה משחק תפקידים מכאן והלאה
ושוב זה הלב שביקש שתבטיח,
ושוב זה הפחד שאותך כך מבריח,
ואיך מוותרים ונותנים סתם ללכת?
מושיטה יד ובך נאחזת... |
