http://www.kab.co.il
אגדה על קוסם שיכול הכל, רק לא להיות לבד
אתם יודעים למה רק זקנים מספרים אגדות?
כי אגדה היא הדבר הכי חכם בעולם!
עובדה. הכל עובר ורק אגדות אמיתיות נשארות.
אגדה היא חכמה.
כדי לספר אגדה חייבים לדעת הרבה:
חייבים לראות מה שאחרים אינם רואים.
ולשם כך צריכים לחיות הרבה.
לכן רק זקנים יודעים לספר אגדות,
כמו שכתוב בספר הקוסמים
הגדול והעתיק: "זקן, הוא מי שקנה חכמה"!
וילדים - הם אוהבים לשמוע אגדות,
משום שיש להם דמיון ושכל לחשוב על הכל,
ולא רק על מה שכלם רואים.
וכאשר הילד גדל ועדיין רואה את מה שהכל אינם רואים,
הוא נעשה חכם ונקרא, זקן שקנה חכמה.
ומשום שהוא רואה את מה שהאחרים אינם רואים,
הוא יודע, שהדמיון הוא אמת ואז הוא נשאר כמו ילד, ילד חכם!
כמו שכתוב בספר הקוסמים
הגדול והעתיק:
"ספר הזוהר".
היה היה קוסם אחד
גדול, אציל, יפה, טוב-לב.
אינני יודע, באילו תארים משתמשים
בכל הסיפורים של הילדים.
אבל מה - דווקא משום שהוא היה טוב-לב כזה,
הוא לא ידע למי לתת, למי לחלק,
על מי להרעיף את הטוב שבו!
היה חסר לו מישהו לשחק איתו, שיוכל להתייחס אליו,
ושמישהו גם ישים לב אליו: קצת יסתכל,
נו...יפנה אליו.
גם הוא - אין לו. חסר לו יחס ממישהו,
כי מאוד עצוב להיות לבד.
מה יעשה?
חשב: אם אני אעשה איזו אבן כלשהי,
אפילו קטנטנה, אבל יפה,
אולי אסתפק בה.
אני אלטף את האבן וארגיש,
שיש מישהו לידי כל הזמן.
ואז שנינו ביחד יהיה לנו טוב,
כי עצוב מאוד להיות לבד.
כך עשה צ'אק- במקל שלו
ונתגלתה לידו אבן, בדיוק כמו שרצה.
הוא התחיל ללטף את האבן, לחבק אותה, לדבר אליה.
אבל האבן לא מגיבה, היא נשארת קרה,
מרוחקת, לא מגיבה כלל. הוא נותן לה מכה
או מחבק אותה - היא נשארת אותו דבר, אבן. לא מרגישה...
אי - אפשר
יחס כזה לקוסם טוב לב וגדול?!
איך זה שאבן אינה מרגישה כלום ואינה מגיבה כלל?
אז - ניסה ויצר עוד אבן,
ועוד אבן, ועוד -סלעים ורמות,
הרים ויבשות,
כדור הארץ וירח ויקום.
אבל כמו האבן האחת ככה
הכל -כלום.
ושוב הוא מרגיש,
שעצוב מאוד להיות לבד.
חשב:
אולי במקום אבן אעשה צמח כלשהו,
צמח יפה, מין פרח יפה כזה,
ואני אתן לו משהו - אתם יודעים,
קצת אשקה אותו
אתן לו קצת אוויר, קצת שמש,
אנגן לפניו והפרח ישמח.
ואז לשנינו יחד יהיה טוב,
כי עצוב מאוד להיות לבד.
כך עשה צ'אק- במקל שלו
והתגלה לידו צמח בדיוק כמו שרצה.
ומרוב שמחה אפילו התחיל לרקוד סביבו.
אבל הוא, הצמח, אינו רוקד איתו יחד,
אינו מסתובב אחרי הריקוד שלו,
כמעט אינו מגיב, מגיב רק על מה שהקוסם נותן לו,
וגם תגובה זו, אין בה שום דבר מיוחד:
נותן לו מים - הוא חי, לא נותן לו מים - הוא מת.
מובן, שזה אינו מספיק לקוסם שכזה,
שרוצה לתת את כל הלב שלו. מה לעשות?
הרי עצוב מאוד להיות לבד.
אז - ברא צמחים מכל הסוגים,
בכל מיני גדלים, שדות ויערות, מטעים וחורשים -
וכלום - הם כמו הצמח האחד, אינם מגיבים ואינם מחזירים אהבה.
ושוב עצוב לבד.
חשב הקוסם וחשב: מה אעשה?
אולי אעשה איזה בעל חיים? חי, שתמיד יהיה לידי?
אולי כלב? דווקא כן! אעשה כלב קטן חמוד כזה,
שאשחק איתו כל הזמן, אלך לטייל איתו,
והכלב ילך לידי, ולפני, ואחרי, וירוץ ככה.
וכשאני אחזור לארמון שלי - לא לארמון,
איפה גר קוסם? בטירה? -
הוא ישמח שבאתי, הוא ירוץ לקראתי.
ולשנינו יחד יהיה טוב,
כי עצוב מאוד להיות לבד.
כך עשה צ'אק- במקל שלו -
והנה - לידו כלב, בדיוק כמו שרצה.
התחיל לדאוג לכלב:
נתן לו לאכול, נתן לו לשתות,
ליטף אותו, ואפילו רחץ אותו,
והלך איתו לטייל - הכל הכל עשה לכלב, במסירות ובאהבה.
אבל אהבה של כלב -
העיקר הוא רק להיות ליד הקוסם,
להיות ליד רגליו, בכל מקום שיהיה.
ראה הקוסם בצער, שאפילו כלב,
שמשחק איתו יפה כל כך,
והולך איתו לכל מקום,
אינו יכל להחזיר לו במידה
שהוא רוצה לתת.
פשוט אינו יכול להיות
חבר שלו.
ראה שכלב אינו יכול להעריך
את מה שעשה בשבילו,
את מה שחשב, את מה שרצה, את מה שטרח,
בכל דבר שנתן לו.
אבל זה בדיוק מה שהיה חסר לקוסם.
עשה גם דגים, זוחלים,
עופות וחיות -
והמצב הלך ונעשה רק גרוע יותר.
אף לא אחד הבין אותו
ועצוב מאוד להיות לבד.
ישב הקוסם וחשב והבין,
שכדי שיהיה לו חבר אמיתי,
צריך להיות מישהו, שיחפש קוסם,
שירצה אותו מאד מאד.
מישהו שידע להיות כמוני,
בעצמו יעשה כמוני ויוכל לאהוב כמוני -
שיבין אותי.
אבל להיות כמוני? מממ...
שותף שלי? חבר שלי?
הוא צריך להיות מישהו,
שידע להעריך את מה שאני נותן לו,
שיוכל להבין ולהחזיר - אתם מבינים,
לעשות לי כמו שאני עושה לו:
גם קוסם רוצה אהבה, כמו שהוא מעניק אהבה,
ולשנינו יחד יהיה טוב,
כי עצוב מאוד להיות לבד.
חשב הקוסם: אולי אדם?
דווקא נראה לי.
הוא יוכל להיות חבר אמיתי שלי!
הוא יוכל להיות כמוני! יוכל לאהוב כמוני!
רק צריך לעזור לו להיות כמוני.
ואז לשנינו ביחד יהיה טוב,
כי עצוב מאוד להיות לבד.
אבל כדי שיהיה לנו טוב יחד,
הוא צריך להרגיש תחילה
איך זה, מה זה,
להיות בודד, שעצוב מאוד בלעדיי.
שוב עשה הקוסם צ'אק במקל
ועשה לפניו מקום נידח רחוק ממנו ובו אדם.
והאדם - לא מרגיש שיש קוסם,
שעשה בשבילו אבנים, צמחים וחיות
ובתים, הרים ושדות,
שמש וירח, גשמים ורוחות,ועוד ועוד - הה!
מה לא - עולם מלא ויפה -
אפילו היה בו מחשב וכדורגל -
כדי שיהיה לו נעים וטוב, ומה היה חסר?
הקוסם המשיך להרגיש,
שעצוב לו מאוד להיות לבד.
כי האדם - בכלל אינו יודע,
שיש קוסם כלשהו, שעשה אותו,
שאוהב אותו, שמחכה לו ואומר:
לשנינו יחד יהיה טוב,
כי עצוב מאוד להיות לבד.
אבל איך אדם, שטוב לו,
שיש לו גם מחשב וכדורגל,
ואינו מכיר את הקוסם,
ירצה פתאום למצוא אותו,
להכיר אותו, להתחבר אליו, לאהוב אותו,
להיות חבר שלו, להיות קרוב אליו,
גם להגיד לקוסם
בוא! לשנינו יחד יהיה טוב,
כי עצוב מאוד להיות לבד - בלעדיך.
כי אדם מכיר רק את מה שנמצא סביבו,
שצריך לעשות, את מה שהכל עושים.
לדבר, בשפה שהכל מדברים,
לרצות, את מה שהכל רוצים: לא להרגיז
גדולים, לבקש יפה מתנות, מחשב, כדורגל -
איך הוא יכל לדעת,שיש קוסם
ועצוב לו לבד?
אלא שהקוסם טוב לב ומיטיב
ומסתכל כל הזמן על האדם.
ואז -בהגיע השעה, הקוסם מרחוק,
בשקט - בשקט ולאט - לאט
צ'אק במקל קורא בלב האדם.
ואדם - סתם חושב:
הה, זה אני מחפש משהו -
ואינו יודע שבעצם זה הקוסם שקורא לו, בוא!
לשנינו יחד יהיה טוב,
כי עצוב מאוד להיות לבד בלעדיך.
הקוסם עושה
עוד צ'אק במקל.
והאדם חש, הה קוסם!
ומתחיל לחשוב עליו, שיחד יהיה לנו טוב,
כי עצוב מאוד להיות בלי קוסם.
עוד צ'אק - ואדם מרגיש בליבו,
שישנו במקום כלשהו רחוק,
אי שם, מגדל פלא,
מגדל מלא כל טוב, מגדל עוז,
שבו קוסם מחכה לו,
ושרק שם ביחד יהיה לנו טוב,
כי לשנינו עצוב מאוד לבד.
אבל איפה המגדל הזה?
איך אפשר להגיע אליו? מהי הדרך?
הוא שואל את עצמו מבולבל ועצוב.
נו כבר!
איך פוגשים את הקוסם?
כל הזמן הוא שומע בלב צ'אק- צ'אק
שאינו מניח לו לישון.
כל הזמן הוא רואה קוסמים ומגדלי עוז
ואינו יכול - אפילו לאכל. ככה זה, כשרוצים
ומחפשים ואין מוצאים, ועצוב להיות לבד.
וכדי שיהיה אדם ממש כמו קוסם,
חכם, גדול, אציל, טוב-לב, אוהב וחבר,
צריך שילמד לעשות נפלאות, כמו שהקוסם יודע.
אבל לשם כך הצ'אק אינו מספיק -
את זה האדם בעצמו מוכרח להשיג.
לכן הקוסם בהסתר ובעדינות,
בהיחבא וברכות, מביא את האדם
לספר הקוסמים הגדול והעתיק - "ספר הזוהר".
וכאן נמצאת הדרך, הדרך למגדל העוז!
ואדם נחפז בה מהר - מהר כדי לפגוש את הקוסם,
לפגוש חבר, ולומר לו: בוא!
כי יחד יהיה לנו טוב,
כי עצוב מאוד להיות לבד.
אבל סביב המגדל - חומה גבוהה
ושומרים רבים דוחפים חזרה.
אינם נותנים שום סיכוי, שהם יהיו יחד,
שיהיה להם טוב.
וככל שהאדם מתעקש ומטפס ככל שעולה בה -
תופס: השומרים נעשים חרוצים יותר,
נמרצים יותר, מפליאים בו מכות ללא רחמים.
האדם מתייאש: הקוסם מתחבא רחוק במגדל.
השערים נעולים. החומה גבוהה.
השומרים חרוצים דוחפים חזרה -
ואין יוצא ואין בא.
מה יהיה? איך נהיה יחד, שיהיה לנו טוב?
כי עצוב מאוד להיות לבד.
אבל בכל פעם שהוא נחלש והכי מיואש
הוא מרגיש פתאום צ'אק!
ושוב הוא רץ ומחפש, איך לעבור את החומה,
לעקוף את השומרים ויהי מה!
לפרוץ ת'שערים, להגיע למגדל,
להיתלות בשלבים,לטפס בסולם - ולהגיע לקוסם.
ואז כלים כוחותיו, ואינו חש בליבו שום צ'אק.
הוא זועק לקוסם עמוק בליבו, בכל כאבו:
למה אתה קורא לי אליך לשווא?
איפה אתה? אני לבד!
ואם יש באדם מידת סבלנות,
מכל הדחיפות ומכל המכות הוא נעשה
אמיץ יותר,
חזק יותר, חכם יותר. ולומד בעצמו לעשות
כל מיני קסמים ופלאים, להמציא כל מיני תחבולות,
כמו שרק קוסם יודע לעשות.
ומכל דבר שבעולם הכי הכי הוא רוצה עכשיו
להיות עם הקוסם, לראות את פניו,
כי רק איתו יהיה לו טוב -
ואפילו שיתנו לו הכל בעולם
בלי הקוסם הוא מרגיש לבד.
אז, כשכבר אינו יכל עוד להיות בלעדיו,
נפתחים שערי המגדל לפניו,
והקוסם, הקוסם שלו, ממהר אליו ואומר:
בוא! לשנינו יחד יהיה טוב,
כי עצוב מאוד לנו לבד.
ומאז - הם חברים נאמנים, ידידים קרובים,
רעים אהובים, אין תחושה חזקה יותר מן העונג והטוב,
שהם חולקים איש לרעהו: אותם פלאים, אותה הנאה
לנצח נצחים ולעולמי-עולמים.
וכל-כך נהדר להם יחד,
שמאז הם כבר אינם זוכרים,
גם לא לפעמים, עד כמה עצוב היה להיות לבד.
ולמי שמרגיש בליבו את ה- צ'אק
והכי חשוב לו להכיר את הקוסם,
שרק איתו יהיה לו טוב,
כי מאוד עצוב לו ככה להיות לבד
מוזמן ליצור איתנו קשר.
http://www.kab.co.il