זהו סיפור על בובת בד קטנה
שהלעיט החייט צמר גפן מתוק
עד שהפכה
רכה ונעימה,
ובטנה קצת תפוחה מרוב צחוק
אך כשראה החייט בבטנה קימורים
כעס וחשש מדחיית הקונים:
"ילדים אוהבים ורוד פלסטיק
או שחום וקשוח כבדיל
לא בד חום מלא, נרפה, מתפורר
כתפוד עם קליפה רכה להבחיל"
הבובה אז ברחה ובכתה בשווקים
שם ילדים מחפשי משחקים
נהנו מרכות רצונה וגופה
ושיחקו בה כמו חפץ רפוי בלי פנים
וכשצבטוה בבד העדין של זרועה
הבובה צחקקה, מלאה הפתעה
במכירת כבוד גופה היא רכשה חברים
לה כאב חיבתם כליטוף אהבים
וכשבא החייט, בוכה מלא חרטה
ואסף הבובה מילדי הסמטה
הוא תפר בד כחול על פצעה החמים
ששמרה כסימן שרצו בה בנים. |
