לא תמיד צריך לרוץ ולרדוף אחרי האושר
לפעמים הוא ממש לידך.
גם במירוץ מגיעים בסוף בדיוק לאותה נקודה,
אבל עייפים.
תעצור, תסתכל, תשמח בחלקך
תמיד תשאף ליותר, אבל תדע מה יש לך.
השמש לא באמת בהירה יותר בצד השני
והעשב שמעשן השכן לא יותר ירוק.
למה אנחנו תמיד רודפים אחרי מה שאין,
שאי אפשר, דוחפים גבולות,
במקום לעמוד, ולשמוח שאנחנו כאן.
למה למרות כל הבינה
עוד לא קיבלנו את התבונה
שלא תמיד יש רק נכון אחד
ואין אחד צודק
יש הרבה יותר מרק דרך אחת,
רק צריך לבחון מה טוב לי, לא מה נורמלי.
אם כל מה ששונה משונה
ומה שזר מוזר,
איך נמצא בחיים עניין, מה יישאר מעניין?
תחשוב על זה. |
