ציד.
היא רצה ביער על ארבע רגליה, משיגה את חבריה ללהקה בקלות. כולם
הריחו את האיילה במרחק לא רב משם. לפתע היא סטתה ימינה מחבריה
ללהקה. היא רצה מהר ככל שיכלה עד שראתה את האיילה משמאלה.
האיילה כבר הבינה שעליה לברוח מפאת הזאבים המתחקים אחר זנבה,
והייתה זריזה; אך היא לא הייתה מוכנה לה, ובמהרה, שיניה החדות
של זו האחרונה עשו מה שנולדו לעשות. היא הייתה הראשונה אל
הבשר. בתוך שאון הקטל, היא שמעה שועלה מייללת לא רחוק משם.
כאב.
כפתה נתפסה במלכודת של אנושיים, והיא דיממה ללא הפסקה. יללתה
נשמעה למרחקים, סימפוניה של כאב צרוף, אך לא נענתה. היא הריחה
את הזאבים לא רחוק משם. היא שמעה אותם ממהרים אליה כאשר הם
הריחו דם חדש, ולמרות זאת, היא המשיכה ליילל אל המרחק.
מסתור.
היא התפתלה על גחונה. הייתה זו שעת בוקר מאוחרת של הסתיו החם,
והשמש צרבה את עור הזוחל השמנוני שלה. כל שללה היה היום עכבר
שדה גרום; היא בדרך כלל יוצאת בלילה וישנה ביום, אך הציד באזור
הידלדל, והיא הייתה בחרפת רעב. בכל פיתול גיששה בלשונה את
סביבתה, עד שהגיעה למחילתה המוכרת. היא צללה בחדווה אל קרירות
העפר האפל, המבורך. זה היה מפלטה.
חיזור.
העקרב הציג עצמו בפניה ברעידות גוף קצובות. היא הניחה לו. הוא
החל להסתובב סביבה באיטיות, בתנועה מהוססת, ואז בתנועות בטוחות
יותר. כדי להיענות לחיזוריו, היה עליה פשוט לא לזוז. הוא הלך
סחור סחור, קרוב יותר אליה בכל סיבוב, ולאחר זמן-מה פנה אליה
ישירות. הוא שלח את רגלו הקדמית לגעת ברגלה הקדמית, אבל היא
התרחקה. די היה בזה כדי לשלוח אותו לברוח לחור ממנו בא. הוא לא
היה ראוי.
חופש.
הארץ הייתה פרושה לרגליה. כנפיה נשאו אותה לכל מקום בו חפצה;
אל צמרות העצים, אל הנחלים, אל השדות. דאגות היומיום - מזון,
תחזוקת הקן, סכנות היער - הכל התגמד כשעפה. היא תמיד עפה לשם
פתרון אותן בעיות, אבל המעוף עצמו... המעוף עצמו היה אושרה,
השליטה שלה, תכלית חייה. רק כשעפה הייתה חופשייה.
היא הנמיכה עוף עוד ועוד, חגה סביב מחנה האנושיים, ושרה את
שירה אל העולם. עוד היא פולטת ציוץ, והיא נחתה על כף יד
מושטת.
קייט התעוררה לשמע ציוץ ציפורים. היא ראתה מולה את לינאה כורעת
מול הסורגים, ידה מושטת מעבר להם וליריעה שכיסתה את הכלוב.
כשהזדקפה ראתה העלפית כי יונה לבנה כשלג עומדת על כף ידה
המושטת, ולינאה מאכילה אותה זרעים. במשך דקה תמימה קייט נעצה
מבט במחזה הזה, בעוד שאריות החלום שבים וצפים בתודעתה, רגעים
לפני שיחמקו ממנה.
חופש. חשבה קייט.
גם אני רוצה לעוף.
לאחר שסיימה להאכיל את היונה, לינאה רק הביטה בציפור במבט
מרוכז. הציוצים פסקו, ושקט מוזר ירד. היה נדמה לקייט ברגעים
מסוימים כאילו כמעט יכלה לשמוע את שיחתם האילמת; כי היא יודעת,
באיזשהו מקום בראשה, מהן המחשבות החולפות בין הדרואידית ובין
הציפור. אבל ממש כמו חלומותיה, גם זה היה רק כמעט בהישג-ידה.
לפתע לינאה הנהנה, הרימה את היד המושטת ושילחה את הציפור
לדרכה.
רק עכשיו קייט הבחינה כמה שפתיה יבשות וכמה מיוזע עורה. האור
מחוץ ליריעה העיד על שעת בוקר מאוחרת. היא ניסתה לקרוא ללינאה,
לשאול במה היה מדובר, אך כל מה שיצא מפיה היה בת-קול סדוקה.
"קייט!" קראה לינאה. חברתה חשה לעברה והסבה את ראשה לעבר שאר
שוכני הכלוב. "איפה המים?"
"הנסיכה פספסה את ארוחת הבוקר." אמר קול של גמד. "אין מים."
"מה זאת אומרת אין מים?" שאלה לינאה.
"אני אסתדר." אמרה קייט וניסתה להזדקף. היא נתקפה סחרחורת וכאב
ראש לא סימפטי, אבל הצליחה להזדקף לישיבה. "דיברת עם היונה
ההיא." קייט חשה את מדקרת הקנאה הרגילה. "יש דרואידים שמנסים
במשך שנים לגלות את הסוד הזה."
"וטוב שכך." אמרה לינאה.
"מה היא אמרה?" שאל עלף אחד.
קייט התרגלה במהירות לאור העמום, שנבע רק מחריצים וחרכים
ביריעה שכיסתה את הכלוב. הכלוב היה רחב משחשבה שראתה בלילה
הקודם, ומלבד היא ולינאה היו בקבוצה שלושה עלפים קודרים שישבו
זה לצד זה בקצה הרחוק של הכלוב, קרנאי רחב-מימדים המוכר לה
(שמו היה אסטיון או משהו בדומה לזה) וצמד גמדים נרגנים.
"היא מצאה את קווינלאן והוא שלח אותה אליי." אמרה הדרואידית.
"בוגד." ירק אחד הגמדים.
"משפט נוסף כזה, הארנוק, ואתה חוטף-"
"אנחנו לא ביער השיר, לינאה." הטיח הארנוק. "מה תעשי לי?
משפט
שדה?"
"למעשה, כן." תקפה הדרואידית. "ברגע שנצא מפה."
"מתי זה יהיה?" נחר חברו של הגמד.
"מה קווינלאן אומר?" התפרץ אחד העלפים הזועפים לשיחה.
"שתי שאלות מצוינות, רבותיי, ויש להן תשובה אחת." אמרה לינאה.
"תקשיבו טוב. המחנה בו אנחנו נמצאים מצוי בקצה הדרום-מזרחי של
ארץ האנושיים הקרויה טנאקה. הוא עגול למדי וקוטרו כשלושה
קילומטרים. במרכז המחנה ניצבת טירתו של טרג'אל. מסתבר שישנם
עוד כתריסר כלובים כמו שלנו במחנה הזה, ובהם מוחזקים האחרים.
הכלובים מרוחקים זה מזה מאתיים מטרים לפחות, ונמצאים תחת שמירת
המגים, כך נדמה. קווינלאן נמצא בכלוב מצפון לטירה עם כמה מן
הוותיקים. אנחנו עדיין מחכים לספירה של כולם, אך כשתהיה לנו,
נגבש תכנית יציאה. בינתיים אני אנסה להפעיל חיות-שליחות במחנה
הזה כדי לספק לי מידע."
"אנחנו רק שמונה כאן." העיר אסטיון.
"נכון." אמרה לינאה. "אבל גילינו עכשיו שבאמצעות החיות כאן
במחנה אנו יכולים לתקשר עם האחרים."
"לא בכל הכלובים יש דרואידים." אמר אחד העלפים.
"רגע." אמרה לינאה. "תן לי לחשוב שניה."
קייט התרשמה מקור-הרוח של הקצינה שלה. הם היו בשבי של צבא
אנושי רחב, מרחק אלף קילומטרים מהבית, מבודדים זה מזה במכלאות
- שלא לדבר על כך שמפקדם הכניס אותם למצב הזה מלכתחילה -
ואפילו זה לא ערער את רוחה או את נאמנותה לשרשרת הפיקוד.
אפורה הרבה יותר ממני.
היא שלפה לבסוף שקיק מחגורתה, לא גדול מאגרופה. "אה-הא! למזלנו
הם לא לקחו את זה." היא פתחה את השקיק ופיזרה חלק מתכולתו על
כף ידה.
"זרעים?" שאלה קייט.
"אמת." אמרה הדרואידית. "על כל זרע כזה אני אוכל להקליט הודעה
באמצעות מחשבותיי. כשמקבל הזרע ייקח את הזרע וישים אותו בכף
ידו, ההודעה תעבור אל מערכת העצבים שלו ושם ישירות אל מוחו."
"מחוכם." אמר אחד העלפים בקצה.
"דרואידים." נהם חברו של הארנוק.
"כך נוכל להעביר הודעות. אבל איך נקבל הודעות חזרה?" שאל עלף
אחר.
"אני לא חושבת שאנחנו יכולים לעשות את זה." אמרה לינאה. "אבל
כך נוכל להעביר הוראות."
"את בטוחה שהמגים לא יבחינו בכל הציפורים האלה מסתובבות
סביבנו?"
"לקוסמים יש מושג מאוד מצומצם בקשר ליכולות של דרואידים, אם
בכלל." אמרה לינאה. "אני לא בטוחה שהם אפילו יודעים מה אנחנו.
רוב האנושיים לא ראו מעולם עלף, גמד או קרנאי."
"עכשיו כשסיימנו עם כל הדברים המעשיים," אמר הקרנאי, "עולה כאן
שאלה קצת יותר עקרונית."
"כן, אסטיון." פנתה אליו לינאה. אף שקרנאים היו ענקים שנודעו
כאויב ברוטלי בעת קרב, הודות לקרן באורך חצי מטר הבוקעת ממצחם,
הם היו עם שוחר-שלום, משכיל ורהוט. קייט פגשה את אסטיון פעם או
פעמיים במחנה, והגיעה למסקנה שהוא אחד היצורים הכי מנומסים
שראתה אי-פעם.
"אינני רוצה להיחפז לחרוץ דין כמו עמיתי שכאן," הוא החווה
בקרנו אל הארנוק, "אבל קווינלאן נכנע בפני האנושיים, ואנחנו
עדיין לא יודעים מה בדיוק הקשר שלו למכשף האנושי איתו הוא
נתפס. אם לא בגד בכולנו, הרי שמעשיו היו תמוהים ביותר."
"אני סומכת על קווינלאן." אמרה לינאה. "אם הוא לא היה נכנע
כולנו היינו שבים לזרועותיה של סאיה."
"באמת!" תקף הארנוק. "ובכן, תני לספר לך משהו, מתוקה. כשהייתי
מסייר בסאנית - לא היית אפילו באקדמיה לדרואידים אז - ראיתי
פשיטות של שרי המלחמה על הכפריים שם. הייתי עוקב אחרי שיירות
העבדים עד לטנאקה. העבדים הושמו במחנות ריכוז ואז תוך יום,
אולי יומיים, הצבא היה מפזר אותם לכל רחבי הנחלה לעבודות
שנדרשות לשר המלחמה. זה מה שהולך לקרות גם לנו, וגם קווינלאן
יודע את זה טוב מאוד."
"
אל תדבר כך על קווינלאן!" צעק אחד העלפים בקצה. "הוא ימצא
מה לעשות. הוא ישחרר אותנו."
"ואל תקרא לי מתוקה." אמרה לינאה ביובש.
"ואני מניח שגם נצטרך לבטוח באנושי-המחמד שלו גם?" עקץ
הארנוק.
"עזבו את קווינלאן לרגע." אמר העלף הסמוך לזה שצעק. "בין אם
אנו עובדים איתו ובין אם לא-"
"אתה מנסה להתחיל פה מרד, ארמיאד?" תקפה לינאה. "אני מקווה
שאתה מודע לתוצאות."
"גם אני נאמן לקווינלאן, לינאה." ענה ארמיאד ברוגז. "אבל
הארנוק צודק בנוגע ללוח הזמנים שלנו. עם קווינלאן או בלעדיו,
אנחנו חייבים למצוא דרך החוצה. אם נתפזר לכל רחבי הארץ, נישאר
כאן לנצח."
"מה איתך, קאיטרה?" שאל לפתע אסטיון. "לא שמענו אותך עדיין. את
מכירה את קווינלאן לפחות כמו לינאה, אם לא יותר. מה דעתך?"
קייט הייתה מבולבלת מעט מהשאלה. היו לה את הספקות שלה בקשר
לקווינלאן, ומעורבותו עם המכשף האנושי זיק לא הורידה מהן, אבל
היא עדיין האמינה שהוא רק ניסה לעשות את הדבר הטוב עבור הפלוגה
האפורה.
"ההנחיות שקווינלאן נתן ללינאה תואמות את מה שאנחנו מנסים
לעשות מפה." אמרה לבסוף. "מה שלא נעשה, טוב כרגע לנו ולשאר
האפורים."
"דיפלומטית." צחק חברו של הארנוק. "כמו אמא שלה."
"אם נצא מכאן, ניקח את קווינלאן איתנו בכל מקרה." אמר העלף
שליד ארמיאד, זה שצעק.
"למה, מלוראן? הוא בוגד." ענה הארנוק.
"אני לא מאמין בזה. לפחות ניתן לו הזדמנות להסביר את עצמו. חוץ
מזה, אם נשאיר אותו כאן חי, הוא יודע הכל על הפלוגה האפורה ועל
יער השיר. אנחנו לא יכולים להסתכן בכך שהאנושיים ידעו איפה
למצוא אותנו."
"זה מתקבל על הדעת." הודה חברו של הארנוק.
"מוסכם, אם כך." אמר אסטיון. "נרגל במחנה באמצעות חיות-שליחות,
ואז נגבש תכנית בריחה ונתאם אותה בין כל הכלובים באמצעות
הזרעים של לינאה; ונציל את קווינלאן. לינאה?"
"אני תמהה מה קרה לסמכות שלי בכל העניין הזה." אמרה לינאה
בקור. "לא זכור לי שהעניין הזה נתון להצבעה."
"אנחנו תמיד יכולים להכריז על מרד גלוי." אמר ארמיאד ביובש.
"זה קורה בשבי. בגלל המתח וכל זה."
לינאה פלטה אנחה, ולאחריה הליטה את פניה בידיה. לאחר רגע ארוך
זקפה חזרה את ראשה. "בסדר." אמרה. "נלך על זה."
בשעות לאחר מכן לינאה שלחה כל חולדה, ציפור וחרק שהגיע לאזור
לסיורים. כשהאור בחרכי היריעה הפך זהוב שהפך לוורוד, היריעה
נפתחה מבחוץ ומג בגלימה שחורה הושיט להם שתי קערות של מים ושתי
קערות של דייסה חסרת צבע וצורה שכנראה הייתה אמורה להיות ארוחת
הערב. לינאה מיהרה לחטוף אחת מקערות המים בשביל קייט.
לפתע עורב שחור קרע ברגליו ובמקורו את יריעת האוהל בתקרת הלוב
עד שיצר חור מספיק גדול כדי להיכנס. הוא התעופף והתיישב על
כתפה של קייט. "אני מניחה שהוא אוהב אותי." הפטירה קייט.
לתדהמתם של שוכני הכלוב, העורב התעופף מכתפה של העלפית אל מרכז
הכלוב. הבזק ירוק הבזיק, ולפתע ישב שם מג אנושי נמוך בגלימה
חומה.
"אתה!" הזדעק הארנוק.
זיק לא היה צעיר וגם לא יפה-תואר. אפו היה מעוקל ומיובל, זקנו
היה אפור-ברזל דליל, שיניו עקומות וקולו קרקר ממש כעורב שאת
דמותו לבש. ברדסו הסתיר את שלבי התקרחותו המתקדמים, אבל משהו
בעיניו השקועות אמר לקייט שהוא אף זקן יותר ממה שהוא נראה.
המוסר שלו אולי היה גמיש, וחזותו, שדמתה יותר לגנב מטונף מאשר
למג, לא שינתה את הרושם; אבל ככל שעלפים השיגו את האנושיים
בתוחלת-חיים, רק לזיק היה מספיק ניסיון כדי להבין את המצב בו
נתקלו.
הוא הסתכל בעצבנות סביב הכלוב, בוחן את הסובבים, ואז החל לשאת
את דבריו. "אין לנו כל כך הרבה זמן-"
"גילית לאנושיים את מיקומנו, עכברוש." הטיח הארנוק.
"לא הסגרתי אתכם, ואין לי כוונה לעשות זאת." אמר זיק. "טרג'אל
מחפש גם אותי."
"למה?" שאלה לינאה.
"חשבון ישן." אמר זיק. "שירתי בעבר את האדון אותו טרג'אל משרת,
וברחתי ממנו. אני מחזיק בסודותיו, וזה סיכון בשבילו."
"אני לא מאמין לזה." אמר חברו של הארנוק, ששמו (כך התברר) היה
וורקאן. "טרג'אל הוא שר מלחמה. גאוותו לא תתיר לו לשרת איש."
"אדוני לשעבר הציע לו כוח, רבותיי, והרבה כוח. כך הוא הצליח
להכריע את מלחמת האזרחים בארצו."
"לכן אנו רואים את כל המגים בצבאו?" שאל אסטיון. "אינני מכיר
אף שר מלחמה שמשתמש בכל כך הרבה מגים בצבאו."
זיק הנהן. "הגילדה השחורה. בעלי-אוב ומכשפים שמרדו בחוקי גילדת
הקוסמים."
"מה איתך?" שאלה קייט. "אתה עובד עם גילדת הקוסמים?"
"לא."
"אתה לא באף סיעה של קוסמים." העירה לינאה. "זה מקום מאוד בודד
להיות. לכן כרתת ברית עם קווינלאן?"
"ברית?!" התחלחל הארנוק. "ברית?!"
"ההסכם שלי עם קווינלאן הוא חסוי, גברת צעירה." נזף בה זיק,
לתדהמת כולם. "עכשיו תראי, אני הסיכוי היחיד שלכם לצאת מכאן.
אני לוקח סיכון גדול מאוד כשאני בא למקום בו אני הכי מבוקש.
אני לא מבקש את הכרת-התודה שלכם, אבל שיתוף-פעולה יתקבל
בברכה."
הוא קרא לעלפית "גברת צעירה". חשבה קייט.
או שהוא בור
לחלוטין, או שהוא הרבה יותר זקן ממה שאנחנו חושבים.
"אנחנו לא בוטחים באנושיים." קבע הארנוק.
"חכה עם זה, הארנוק." אמר ארמיאד. "אולי יש לו מידע שבו אנו
יכולים להשתמש."
"לארמיאד יש נקודה טובה." אמרה לינאה ופנתה לזיק. "תתחיל
לדבר."
"אוקיי. הייתי בקשר עם קווינלאן. הוא אמר לי שהוא מסר לכם
תיאור כללי של המחנה. מה שאתם לא יודעים זה שמנהיגכם נאסר
והושם בבידוד בצריח הגבוה ביותר של הטירה לפני שעתיים. ראיתי
אותו בבירור, אבל לא יכולתי לדעת מה מצבו. הוא חי, כפי שידוע
לי. המגים לא צופים חדירה לטירה מן האוויר, כך שנוכל להגיע
לשם-"
"רגע אחד." העיר מלוראן. "מה כוונתך ב'נוכל?' שינוי-צורה הוא
יכולת השמורה רק לדרואידים המוכשרים ביותר."
"ואין אף אחד כזה." אמרה לינאה. "לא בכלוב הזה ולא באפורים."
"וזה גם לא קל בעולם הקוסמים." הודה זיק. "אבל אני יכול להפוך
אנשים אחרים לציפורים."
"אנשים?" נהם וורקאן.
"סליחה, רבותיי." זיק לא היה גבוה בהרבה מוורקאן או מהארנוק,
כשקייט חשבה על זה. "אבל כן, זה עובד גם לעלפים או גמדים. איתו
אולי תהיה לי בעיה." הוא הפנה מבט לעבר אסטיון.
"נשקול את זה אחר כך." אמרה לינאה. "תגיע לעיקר."
"התכנית שלי מבוססת בעיקר על הסחת דעת שאני אצור בתוך הטירה,
מקרה חירום מספיק גדול כדי למשוך שומרים מכל רחבי הבסיס לתוך
הטירה. תוך כדי כך, אתם וכל שאר הכלובים תפרצו החוצה, תחברו
אחד לשני ותנועו לעבר היערות ממזרח לכם. וזה עדיין משאיר מישהו
שיצטרך לשחרר את קווינלאן."
"אני אומר שנשאיר אותו מאחור." קרא הארנוק.
"אני אומרת שלא נשאלת." מחתה לינאה. היא פנתה חזרה לעבר זיק.
"מהי ההסחה שאתה מציע?"
"הרעיון הוא ליצור איום כלשהו על חייו של טרג'אל. יש לי כמה
רעיונות, אבל אני צריך להתקרב אליו ממש כדי לבצע, כך שתכנית
תהיה חסרת טעם במקרה הזה. אל תדאגו," חייך זיק בזדון. "אני טוב
מאוד במה שאני עושה."
"מסוכן." ניתח ארמיאד. "מאוד מסוכן. והחילוץ של קווינלאן... זה
חייבת להיות משימת התאבדות. אתה לא באמת יודע איך להוריד אותו
מהמגדל הזה. אתה לא יודע את הסיכונים."
"נכון." אמר זיק. "אבל קווינלאן הוא ציר מרכזי. אתם צריכים
אותו ואני צריך אותו, אבל מעבר לכך, אתם לא צריכים שטרג'אל
יקבל אותו. אני צריך למשימה הזו מישהו זריז, שיודע להתחבא, עם
יכולת גבוהה לאלתר ואומץ של אריות. אני לא יכול לכשף יותר
מאחד."
"אני אלך." אמרה לפתע קייט. היא אפילו לא הרגישה את המילים
יוצאות מהשפתיים שלה.
"רגע, קייט." אמרה לינאה. "עוד לא אישרתי את זה."
"אני הסיכוי הכי טוב שיש לכם לצאת מפה." חזר זיק.
"קשה לי להגיד את זה," אמר מלוראן, "אבל האנושי צודק."
"אני לא מקבל את זה." אמר הארנוק.
לרגע הייתה דממת קבר בכלוב.
"בעוד שעתיים." אמרה לינאה. "אני אשלח זרעים לכל הכלובים,
שבעוד שעתיים יתחילו לפלוט אור ירוק. זה יהיה הסימן לבריחה.
תהיה מוכן עד אז."
"סמכי עליי." אמר וכיוון את אצבעו אל קייט. הוא מלמל משהו,
ולפתע אור ירקרק עטף את קייט. כשהאור חלף, היא וזיק היו
עורבים.
התחושה הייתה זרה, אך בו-בזמן, הייתה מעט מוכרת. בעוד זיק
העורב מתרומם מיד לעבר הקרע ביריעה מעליהם בנפנוף כנפיים
עצבני, קייט ניסתה לחקות אותו אך לא הצליחה להתרומם. היא חיכתה
מספר שניות, מודעת במתח לעיניים הנדהמות של שוכני הכלוב,
וניסתה שוב. הפעם הצליחה להתרומם, אבל לא להשתלט על הכיוון.
היא עשתה שני סיבובים מבוהלים בתוך הכלוב, תוך שהיא מנופפת
בכנפיה מהר ככל שיכלה. היא פיזרה נוצות על אסטיון ונעצה את
רגלה בטעות באפו של הארנוק, שניסה להגן בידיו. לבסוף היא נחתה,
מקור קדימה, אל אחד מסורגי העץ.
בעוד היא מתאוששת, לינאה לקחה את העורבת בשני ידיה. קייט פרכסה
בתוך הידיים, אך לינאה רק דחפה אותה אל מעבר ליריעה מאחוריה.
קייט נחתה על שתי רגליה מחוץ לכלוב. האור על הקרקע העיד על כך
שנותרה להם שעה עד לשקיעה. היא ניסתה לרוץ קדימה עם רגליה, אך
הן לא נועדו לריצה.
"היי!" נחת זיק לפתע לידה וקרקר. "מה לקח לך כל כך הרבה זמן?"
היא גילתה שהיא מבינה אותו בבהירות רבה.
"אני לא יודעת לעוף." קרקרה אליו.
"את לא יודעת לעוף?" שאל. "כמובן, לעזאזל. אני שונא לעשות את
זה כל פעם." הוא התקדם כמה צעדים על הקרקע. "תסתכלי עליי טוב.
מוכנה?"
קייט אישרה בקרקור נוסף.
הוא נופף בכנפיו בעצבנות בתחילה, ומייד התרומם ועף קדימה
ולמעלה. כשהצליח לתפוס גובה מסוים - שלושה מטרים בערך - נופף
בכנפיו בקצב פחות קדחתני והחל לטוס בקו יותר מתון. הוא חצה
מרחק ניכר במחנה לפני שהסתובב בדאייה וחזר על עקבותיו לעברה.
אבל הוא לא נחת לעברה - הוא נחת בראש מוט שהחזיק את אחד
האוהלים. "נסי את, אבל אל תנסי יותר מדי. מעוף כמו שעשיתי
עכשיו הוא נדיר לעורב. בדרך כלל אנחנו עפים למרחקים קצרים
יותר. הבנת?"
קייט לא השיבה. היא לקחה נשימה עמוקה - עמוקה ככל שעורב יכול
לקחת. ואז היא נופפה בכנפיה מהר ככל שיכלה. היא אכן התרוממה
באוויר, אבל ברגע שקלטה שהיא מתרוממת האטה את הקצב, ואז נפלה
חזרה לקרקע - שוב, מקור קדימה.
"שוב!" קרקר זיק בפקודה.
האנושי הזה מעז לתת לי פקודות! אבל היא הכריחה את עצמה לקום
ולנסות שוב. הפעם הצליחה להתרומם ואפילו לעוף קדימה, אבל לא
הצליחה לשמור על שיווי המשקל. היא עפה בזיגזגים כשיכורה, כמעט
התנגשה בפניו של חייל אנושי ולבסוף התרסקה אל הקרקע.
זיק מיהר לעוף אחריה. האנושיים החלו להסתכל; ודאי חשבו שהעורב
פצוע. בעוד רגעים מספר הם עלולים להבין שמשהו לא בסדר עם
הציפורים הללו. קייט התרוממה עוד לפני שהגיע לשם, נעצה
ציפורניה בכתפו של חייל אנושי והשתמשה בו כמקפצה. משם עפה שוב,
האטה קצת את הקצב כדי להשתלב עם הרוח, סטתה במקצת, עפה לעבר
מגרש מסדרים ונחתה על ראש הדגל.
"יפה." אמר זיק. "מוכנה לתפוס קצת גובה?"
קייט גילתה שכשהתחילה מגובה הכל היה הרבה יותר קל. היא למדה
לאזן את הדאייה שלה על פי הרוח, וגם הכיוונים והנחיתות שלה
השתפרו בהרבה. עד מהרה היא עשתה סלטות ותרגילים באוויר בחדווה.
היא לא יכלה שלא לחשוב על טיסת היונה בחלומה, על החופש הטהור
שבגבהים. "היי, עלפית." צרח עליה זיק. "מספיק לשחק. את יודעת
מספיק."
"למדתי מהר, לא?" קייט הייתה גאה בעצמה.
"מהר הרבה יותר ממה שהיה ניתן לצפות." קרקר זיק בכעס. העלפית
ידעה שהוא מדבר בלשון המעטה. "עכשיו כבר שעה אחרי השקיעה. כדאי
שניגש לעבוד."
באור ההולך ונגוז קייט יכלה לאשר בקלות את כל דיווחיהם הקודמים
של קווינלאן וזיק. המחנה היה גדול מאוד, מספיק כדי לכלכל צבא
של עשרות אלפי אנשים; צבא פלישה, אולי? טירת האבן במרכזו לא
הייתה גדולה במיוחד, והיו לה חמישה צריחים רבועים: ארבעה
בפינות עם גגות רעפים, פירמידות קטנות; ואחד גבוה, אולי שישים
מטרים, שצמח צמוד אך נפרד ממבנה מרכזי. ראשו היה שטוח וחסר גג,
ולא נראה כאילו היה גרם מדרגות חיצוני שהוביל אליו.
הם יכלו להבחין בקווין, צללית כהה הישובה על המגדל המרכזי.
כשהתקרבו ראו שהוא אינו כבול באזיקים אלא לראשו היה רק נזר
שמחטי ברזל ארוכות צמחו ממנו, ובמרכזו הייתה משובצת אבן אודם.
זיק נחת על הגג והפך חזרה לבן-אנוש בהבזק ירוק. לאחר רגע קייט
הצטרפה אליו, אבל הוא כבר החל לדבר עם קווינלאן. היא קרקרה
אליו במחאה.
"הו, סליחה, מותק." אמר והתיר את הלחש בתנועה ובמלמול
המתאימים.
קייט חזרה לצורתה המקורית. "תודה רבה, זיק. עוד 'מותק' ואני
איאלץ לתלוש לך את הלשון."
"קייט?" שאל קווינלאן.
"היא תספיק?" שאל אותו זיק.
"היא תספיק." אמר קווין. "אני אקח כל עזרה שיש."
קייט נפגעה במקצת. "מה קרה, קווין? לא סומך עליי?"
"לא אמרתי את זה."
"כדאי שאלך לארגן את ההסחה, אני מניח." אמר זיק.
"עדיין לא." אמר קווין. "יש לי בעיה. הנזר הזה."
"מה איתו?" שאלה קייט.
"הוא מכושף. אם אנסה לברוח המחטים ימשכו את עצמם פנימה."
"פנימה?"
"
פנימה." אמר קווין. "
לתוך הגולגולת שלי."
"תן לי לראות את זה." זיק הרים את ראשו של קווין בעדינות כדי
לבחון את אבן-האודם. "כמו שחשבתי. אבן-האודם משמשת בתור
מקור-כוח, מתג ואמצעי חישה. היא מכילה מספיק כוח לחודשים.
כנראה שהם תכננו לשמור אותך חי, ידידי העלף."
"נחמה גדולה." העיר קווין. "אפשר לנטרל את זה?"
"אני לא יודע." הודה זיק. "אני פוחד להפעיל את זה אם אנסה
משהו."
"לינאה!" קראה קייט. "אני זוכרת שסיפרו לי שלדרואידים יש דרכים
להפריע לקסם של קוסמים אנושיים."
"יכול להיות." אמר זיק. "זה יסביר הרבה דברים מבחינתי."
"חזור אליה." אמר קווין. "תראה מה היא יכולה לעשות."
"מה איתי?" שאלה קייט.
"תישארי כאן." אמר זיק, אף שלא אותו שאלה. "כדאי שתתחילו לחשוב
על נתיב מילוט." ואז השתנה לעורב ועף חזרה אל הכלוב של לינאה.
לאחר שכבר לא שמעה את משק כנפיו קייט החלה. "אתה חייב לנו כמה
תשובות."
"אני יודע." אמר קווין.
"
איך יכולת?!" צרחה. "ממתי האפורים נכנעים?"
"המשלחת הזו חשובה, קייט." השיב. "אני חייב לחשוב באופן
אסטרטגי. זה לא היה עוזר ליער השיר אם כולנו היינו נהרגים שם.
אני יכול להבין שאת כועסת - אני מתאר לעצמי שרוב האפורים
כועסים עליי כרגע-"
"-אין לך מושג כמה-"
"-אבל אני צריך לשמור את הפלוגה בחיים."
"למה?"
"היית מעדיפה למות?"
"במקום לבלות את חיי כשפחה של אנושיים?
כן!" תקפה העלפית.
"ובכן, קייט, צר לי לבשר לך, אבל החלטתי שאנחנו צריכים להישאר
בחיים. אנחנו נפרוץ החוצה, וכשנפרוץ החוצה, נמשיך בשליחות
שלנו."
"יכולנו לסגת. יכולנו להילחם ולשלוח אנשים שיתרחקו למקום
מבטחים בעוד אנו נלחמים. יכולנו לשמר את השליחות, קווין, ו
לא
להיכנע!"
"אני יודע." אמר קווין. "אבל אני צריך את כולם. רובם, לפחות."
"מה היה העניין עם זיק?" שאלה קייט. "אם אתה כל כך נאמן אלינו,
למה כרתת ברית עם אנושי?"
"זה חלק מהסיבה שאני צריך להשאיר אתכם בחיים."
"למה באמת?"
"אני... לא מורשה להגיד לך."
"
באמת?" התפלאה קייט. "חתיכת
בוגד. אתה חייב לי לפחות
הסבר, או שאתה מעדיף שאני אמסור אותך לצדק של האפורים אחרי
שנצא מפה. אם נצא מפה."
"לא בגדתי." סינן קווין.
"תסביר את זה לאנשים בכלובים שם למטה."
שתיקה מתוחה השתררה ביניהם. מלמעלה צרחו עיטים, ממתינים ששללם
הלכוד על ראש הצריח ינפח את נשמתו.
"בסדר." אמר קווין. "אבל זה נשאר בינינו."
"אני מוכנה."
"אני מנהל איזושהי עבודה מהצד עם זיק. הדבר הזה ששנינו בונים,
הוא יכול לפתור לבני עמנו את כל הצרות שנתקלנו בהן, או שניתקל
בהן אי-פעם. הוא יכול לעזור לנו לקחת את דרוארקאן חזרה אם
נרצה."
"לא דיווחת על זה למועצה, נכון?" הסיקה קייט. "וגם לא התכוונת
להוביל אותנו כלל אל עלפי הקרח."
"עלפי הקרח!" אמר בבוז. "אני לא יודע מנין בא לאימא שלך הרעיון
הזה. הם לא קיימים. היינו מבזבזים את זמננו אם היינו הולכים
בכיוון ההוא."
"ומתי חשבת לשתף את שאר הפקודים שלך?" קייט הייתה מזועזעת.
"כשהיינו מגיעים מספיק קרוב ליעדנו. אני צריך זמן וכוח עבודה
בשביל העניין הזה, לכן לא היססתי לקחת את הפלוגה האפורה לשם
כך. הם יבינו, בסופו של דבר."
"אני לא מכירה אותך!" התרחקה ממנו קייט.
הוא ניסה לקום. "קייט, בבקשה אל תהיי כזו."
"
אל תהיי כזו?" צעקה קייט. "
אני נאבקת בדחף שלי לדחוף אותך
מהמגדל!"
"אין צורך בזה." אמר קווין. "מה שעשיתי, עשיתי לטובתך, קייט."
"
לטובתי?" צרחה העלפית. "לינאה יודעת על זה?"
"לא."
"רפש גובלינים שכמוך! אתה יודע שהיא הגנה עליך שם למטה? היא
בוטחת בך שתעשה את הדבר הנכון!"
"ואני עושה את הדבר הנכון! אני מנסה להציל את יער השיר!"
"איך אני יכולה להאמין לזה?" קולה של קייט רעד והיא כיסתה את
פיה בידיה. היא לא יכלה להתעלם מהגוש שעמד בגרונה, והיא החלה
לייבב. קווין חבק את כתפיה במהרה.
"כל מה שאני עושה, אני עושה בשבילך, אדמונית." אמר קווין. "את
יקרה לי מחיי."
"ומה," החלה קייט ומשכה באפה, "מה לגבי לינאה?"
"לינאה היא יד ימיני באפורים." אמר קווינלאן. "שום דבר מעבר
לזה."
"אתה מתכוון לזה?" היא הפנתה אליו מבט.
"בכל לבי." אמר המנהיג עם כתר הקוצים. פניהם התקרבו במשך כמה
רגעים מתוחים, ולבסוף קווינלאן נשק לה. הנשיקה נמשכה כמה
רגעים, וקייט לא יכלה להבחין בעורב שנחת בדיוק על ראש המגדל.
"אני מקווה שאני לא מפריע למשהו כאן." אמר זיק.
"תקשיבו טוב." אמר זיק בעוד הוא יורק מפיו אל כף ידו זרע קטן.
בידו השניה הוא אחז בחבלים שתלו על כתפו. "אתם עדיין יכולים
לרדת מהמגדל בטיפוס, אבל יש הרבה לחשים מוטלים עליו. אם יש לכם
רפלקסים טובים - ומאחר ואתם האפורים, אני מאמין שיש לכם - אולי
אפילו תישארו בחיים."
קייט בלעה את רוקה.
"תעצום עיניים." הורה לקווינלאן וזה ציית. לפתע זיק זרק את
הזרע על פניו של קווין. רגע לפני שעמד לפגוע בפניו הזרע התפתח
בן-רגע למטפס קוצני ופרש עצמו על פרצופו של קווינלאן. לאחר כמה
רגעים צמח והתפרש על פני כל נזר המחטים, ואבן האודם הפכה
ירוקה. הנזר עטוף המטפס השמיע נקישה, וקווין הוריד אותו מעליו
בזהירות ושמט אותו על הרצפה. ברגע שפגע ברצפה בצלצול מתכתי
אבן-החן הפכה שוב אדומה והמחטים התכנסו אל פנים הנזר בצליל
סופני. האבן נותרה אדומה, אבל עכשיו האור הזורח בתוכה הבהב.
"לעזאזל." אמר זיק. "צאו מהר. בקרוב תהיה לכם חברה." הוא זרק
להם את שני סלילי החבלים. "השער נמצא מזרחה מכאן. אני מתחיל את
ההסחה שלי בעוד חמש דקות." סיים וקפץ מהגג. לאחר רגע כבר ראו
עורב נוסק בצרחה סביב צריח אחר.
"כשנצא מכאן אתה צריך לבחור." אמרה קייט. "אני או הוא. האיש
הזה הוא רק צרות."
"נדבר על זה אחר כך, קייט." השיב קווין. "כרגע אנחנו חייבים
לצאת מכאן."
הם מצאו את הקרסים וייצבו אותם כנגד אבני המעקה. לאחר שבדקו
שהקרס לא משתחרר גם במשיכה חזקה, זרקו את החבלים מטה והחלו
לטפס מטה. קייט הייתה על עצים גבוהים מן המגדל הזה ביער השיר,
אבל עדיין הייתה זו דרך ארוכה עד החלון הקרוב, והעלפית לא העזה
להסתכל למטה.
לפתע הם שמעו אבן חורקת במרחק תחתיהם. קייט העזה להסתכל, וכמעט
נפגעה על ידי כדור אנרגיה שנורה לעברה מאותו כיוון. אבנים
אחרות במגדל חרקו, ותותחים קסומים התגלו תחתיהם - תותחים שהיו
מכוונים על שני הנמלטים. בעוד הם מתנדנדים אנה ואנה כדי להתחמק
מן המטחים - שדומה שקצבם הלך וגבר, קווינלאן כמעט שופד על ידי
שורת יתדות ברזל חדות שצמחו מחרכים בין הלבנים במקום בו נחת.
קצב הירידה הואט לאפס מן ההתחמקות והחשש מן היתדות.
האנושי
ההוא לא צחק בקשר למגדל הזה. חשבה קייט. בינתיים התאספו
חיילים סקרנים למרגלות המגדל כדי לראות האם ישרדו את הטיפוס -
ולקדם את פניהם למטה. סמל זועם הורה לכמה קשתים לא לירות עליהם
- הוא העדיף ליהנות מן "ההופעה".
"
אני הולכת לנסות משהו!" צעקה העלפית מבעד לרחש כדורי
האנרגיה.
"
לא את לא!" הורה קווין.
קייט התעלמה ממנו. היא חיכתה לכדור אנרגיה נוסף שיצא מן התותח
הקרוב אליה, מרחק שלושה מטרים מתחתיה - וקפצה ישר אל התותח.
לאחר רגע של פחד היא כבר נתלתה על אבן המגדל השטוחה שהייתה
מחוברת לתותח. התותח יכל להסתובב ב-360 מעלות, אך לא יכל
הסתובב כלפי חוץ של המגדל או כלפי פנים, אלא רק לירות לאורך
משטח הקיר. קייט התאמצה וכיוונה טוב אל היתדות החדות מעל
קווינלאן, ובסופו של דבר כדור אנרגיה מדויק נורה אל היתדות
והפיל כמה מהן. קווין תפס יתד, הרפה מהחבל ונחת על קצה קנהו של
תותח שני. הוא דקר את התותח בצד והוציא אותו מכלל פעולה. קייט
הרפתה מן התותח שלה בדיוק בזמן כדי שכדור האנרגיה שנורה לעברה
פגע באותו תותח והפיל אותו על החיילים המבוהלים למטה. קייט
הופתעה לגלות שהדבר הבא שהצליחה להיאחז בו בנפילתה הוא אדן של
חלון. היא הפנתה מבט מהיר הצידה כדי לגלות שקווינלאן כבר פרץ
את הזכוכית בבעיטה בחלון התאום. היא משכה את עצמה מיד למעלה
ופרצה את הזכוכית שלה בשתי הרגליים.
הם לא הספיקו לנשום בטרם שני חצים נורו אל כל אחד מהם מטווח
אפס. שני האפורים תפסו את החצים שלהם בשתי תנועות מהירות וגילו
מולם ארבעה חיילים נבוכים שאוחזים ברובה-קשת. "הם חשבו שיש להם
קליעה בטוחה, קווין." אמרה לו קייט בשפת האנושיים. "שנראה להם
מהי קליעה בטוחה?"
"בהחלט." ענה מפקדה.
הם זרקו את החצים כמו היו חצי משחק, וכל אחד מהם פגע בגרונו של
חייל. על חולצות המדים שלהם התפשטו כתמי דם.
"לעזאזל." אמר קווין. "הרסנו להם את המדים. נצטרך לחפש מדים
אחרים להסתוות איתם."
מהחדר הצר שבו נמצאו הובילו שני פתחים: אחד למדרגות מעלה ואחד
מטה. הם ירדו מטה כשלפתע נתקלו במג שחור-גלימה מעבר לפינה. הם
לא יכלו למנוע ממנו מלזעוק לעזרה. תוך שתי שניות הגיעו שלושה
חיילים למדרגות. קווין לקח במהרה את ראשו של המג תחת זרועו
והציב את יתד הברזל קרוב לצווארו. קייט וקווין לא דיברו אמנם
את שפת האנושיים, אבל זה היה מסר אוניברסלי. החיילים עצרו
במקום, אבל המג תפס ביד את קווינלאן ולפתע קווינלאן צעק ושיחרר
את המג. כוויה מעלה עשן נשארה במקום בו המג תפס את זרועו של
העלף.
הדבר היחיד שהציל אותם באותו רגע היה פעמון ענק שהחל לצלצל
ברחבי המצודה. בכמה בעיטות מהירות ודקירת המג ביתד ברזל גברו
העלפים גם על תוקפיהם. החיילים היו חסרי הכרה, כך שקווינלאן
יכל להפשיט אותם בטרם קטל אותם בחרבותיהם שלהם. הפעמון המשיך
לצלצל כל אותו זמן.
כשירדו במדרגות לא נתקלו בעוד התנגדות, למרבה הפלא, וכשהגיעו
לתחתית ראו גם למה: חיילים נהרו בהמוניהם מעמדות השמירה
והקסרקטינים לתוך המבנה המרכזי. הם ניסו לעקוף את המבנה הגדול
וללכת אל השער הראשי, אך בכל מקום אליו הלכו נתקלו בזרם של
חיילים שהלך בכיוון ההפוך. בסופו של דבר הם נלכדו בדוחק
החיילים הממהרים אל המצודה ופשוט הלכו איתם. "לעזאזל המכשף
הזה." רטנה קייט. "התכנית שלו עובדת נפלא."
בסופו של דבר הם נגררו עם החיילים ל"חדר הכס" של שר המלחמה. מן
הדלתות הכפולות של האולם ירדו מספר מדרגות אל השטח הרחב של
האולם, אבל כס האבן עצמו ניצב על בימה בקצה השני. על הקירות
הצדדיים תלו שטיחי קיר ארוכים עליהם נרקמו ניצחונות אבותיו של
טרג'אל בשדות הקרב. לאולם גם הייתה קומה שניה, מרפסת משלושה
צדדים (על הקיר של הכס לא נבנתה מרפסת) שצפתה על הקומה תחתיה.
גם קומת המרפסת הייתה עמוסה בחיילים, שאיימו ליפול מהמעקה מרוב
דוחק. התקרה הייתה משולשת, וקורות עץ חצו אותה וחיזקו אותה.
קייט וקווין נעצרו בפתח האולם העמוס חיילים דחוקים, וגם המסה
שמאחוריהם נעצרה. מכאן יכלו לראות את המתרחש על הבימה - וזה
היה הדבר המעניין.
שני אבירים זהים לחלוטין נלחמו במרץ בחרבותיהם האדירות, ואפילו
באותם מהלכים. ושניהם נראו כמו טרג'אל.
"
מתחזה!" צעקו שניהם בקול זהה.
"
זו ההסחה שלו?" שאלה קייט.
"זה גאוני." אמר קווין. "גם אם הוא יוריד את המסכה, ידוע שאף
אחד מן החיילים לא ראה מעולם את פניו."
הדו-קרב המשיך בעוצמה, וקייט הייתה מרותקת. תוך כדי מהלומות,
טרג'אל אחד היה מתרעם "
הרגו אותו! הוא מתחזה!" ושני היה זועק
"
הרגו אותו! הוא המתחזה!" כך נמשך הדבר עוד דקות ארוכות,
עד שמג אפל וזקן נכנס לחדר, הושיט ידו וצעק מילים בשפה מוזרה.
לפתע התפוגג מעין ענן של עשן סביב אחד הטרג'אלים, וחשף את
הלוחם האמיתי: בחור מגודל במדי חייל פשוטים. הלוחם נראה מבולבל
לרגע, וטרג'אל האמיתי ניצל את הבלבול כדי להחליק חרב לבטנו.
לפתע חיילים למטה החלו לירות חצים אל התקרה. קייט הסתכלה מעלה
וראתה את זיק מצטנף באפלה של הקורות העליונות. עוד לפני שהחץ
הראשון הגיע אליו, הוא פוצץ בשרביטו חור בתקרה, הפך לעורב ועף
החוצה.
"
זו הייתה הסחה!" הרעים טרג'אל. "
השבויים מנסים לחמוק!"
קייט וקווין נסחפו שוב - הפעם בכיוון ההפוך.
כשיצאו מן השער ראו כי מנוסת האפורים מזרחה כבר החלה בהצלחה;
האנושיים התפזרו יותר ויותר בניסיון עקר לרדוף אחרי שבוייהם,
אך לשווא. כשהחוליה שבה היו הצטמצמה לאחדות והתבודדה מן השאר,
הרגו קייט וקווין את האנושיים שלידם ונפטרו מן המדים המיוזעים
של הצבא האנושי. ואז ברחו אל היערות.
התכנית המשותפת של לינאה וזיק נשאה פרי. מניין ההרוגים שלהם לא
היה יותר מתריסר, בסופו של דבר. המחנה ביער הוקם במהירות
מפתיעה; במהלך המנוסה עברו העלפים כמעט בכל חלקי המחנה, ומצאו
את רוב הציוד החסר שלהם. משמר הוצב, וכל חייל אנושי שבא אחריהם
עד היערות הפך למטרת אימונים. קווינלאן שלח חוליות חיפוש אחר
הנעדרים, ועד חצות היו כולם נוכחים. קייט לא הייתה מאמינה בכך
לפני שלושה ימים, אבל היא ולינאה התחבקו בחום כשנפגשו.
"היה כיף?" שאלה לינאה בתוך אוהלם המשותף.
"לא כמו שאת חושבת." אמרה קייט. היא לא היססה לשבור את שבועתה
בפני קווין. לינאה הייתה חייבת לדעת את מטרתו האמיתית של
מפקדה. היא סיפרה לה הכל, ולא חסכה בפרטים.
"זה רציני, קייט." אמרה לינאה לבסוף. "קווינלאן שיקר לנו. הוא
משקר לנו ברגע זה ממש. אני חושבת שכדאי שאת ואני נלך לדבר איתו
- וניקח כמה אנשים איתנו. וגם חבלים."
"חבלים?"
"חבלים." חזרה הדרואידית. "עוד לא החלטתי אם אני רוצה לקשור
אותו או לתלות אותו, אבל צריך חבלים."
הן לקחו את אסטיון, הארנוק, וורקאן ואחרים - וכן כמה חבלים -
ויצאו לדבר עם קווין במרכז המחנה. הוא נתן הוראות לכמה עלפים,
ביניהם ארמיאד ומלוראן.
"קווין." התחילה קייט. "סיפרתי לה הכל."
"
קווינלאן, אתה שיקרת לנו. שינית את תכניות הפלוגה בהתאם
לרצונך, כרתת ברית עם המכשף זיק והבאת עלינו את האנושיים."
הכריזה לינאה. "
אני משעה אותך מתפקידך ולוקחת פיקוד על הפלוגה
האפורה, החל מעכשיו."
קווין היה המום כל כך שלא ידע מה להשיב לה - אבל הוא התעשת
במהירות. "כמובן." אמר קווין לבסוף בהכנעה. "עלית עליי. אני
אקדים ואשעה את עצמי. בהצלחה עם הפלוגה שלך, לינאה - את תצטרכי
אותה."
לינאה עמדה להורות על קשירת ידיו, אבל הוא הקדים אותה. "רגע."
אמר העלף. "אולי תרשי לי ללחוץ את ידך לפחות."
לקייט היה רק שבריר שניה להבחין בברק הפגיון. "לינאה, לא!"
צעקה, אבל זה היה מאוחר מדי. פגיונו של קווינלאן ננעץ במפתח
ליבה של לינאה.
הכל קרה כל כך מהר. שני עלפים תפסו את ידיה של קייט מאחור.
הארנוק, וורקאן ואסטיון ניסו להסתער על קווינלאן, אבל כעבור
רגע חוררו בחצים. בכל רחבי המחנה נשמעו צעקות כשעלפים הנאמנים
לקווינלאן טבחו בגמדים ובקרנאים שעד לפני רגע היו אחיהם לנשק.
"להתראות, כלבה." אמר קווינלאן. הוא אחז עדיין בלינאה, וסובב
את הפגיון. היא זעקה בכאב קורע-לב. קווין שלף את הפגיון ושמט
את הדרואידית.
"
לאאאאאא!!!" צרחה קייט.
"קחו אותה מכאן." הורה קווינלאן לעלפים שהחזיקו בקייט.
קייט צווחה, נשכה ונלחמה בזרועותיהם של העלפים האוחזים בה
בעודה נאבקת ללא טעם להגיע לחברתה השרועה על הרצפה.
"זכרי אותי, קאיטרה." לחשה לינאה. "זכרי אותי."
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.