12.07

פעם שכבנו במיטה,
הסטת את שערי לאחור
ואמרת: "בחיי, את מושלמת".
חייכתי חיוך נבוך
ולחשתי בעצב:
"אין אדם מושלם..."
(ובתוכי רציתי להמשיך: "ואם היה, זו וודאי לא הייתי אני"
אבל לא המשכתי כי ידעתי שאם אגיד זאת,
אתה תרצה לי על כך שאני צריכה ללמוד
לאהוב אותי)
"התכוונתי ש", המשכת לשחק לי עם השיער,
"את מושלמת בשבילי"

אתה זוכר איך פחדתי שנעשה את זה באור?
ראית אותי בכל הרגעים כולם,
אהבת אותי כמו שאני, איך שאני,
גם עם כמה קילוגרמים עודפים,
לא אהבת כשהייתי מתבשמת,
תמיד אמרת
שאתה אוהב את הריח שלי
בלי כל ריחות הלוואי.

ומאז, היו כל-כך הרבה.
היה את ההוא שאהב שאני שמה קנזו פלאוור
ואת ההוא שהיה פנאט של ז'אדור.
ואיתך, אתה מבין את האבסורד,
איתך, שאהבת אותי
הכי טבעית בעולם,
פחדתי לעשות את זה
באור.

כשאני נזכרת בנו, תחושת הגעגוע כבר לא חונקת אותי.
אני חושבת שאפשר לומר שיכול להיות שאולי (אמא'לה)
אני לא אוהבת אותך כמו פעם
(אוהבת, אבל קצת אחרת)
כלומר, אני כן מתגעגעת, מאוד מתגעגעת, מאוד מאוד מתגעגעת,
אבל זה געגוע אחר. אתה מרגיש?

היינו שני ילדים קטנים ומאוהבים ששוכבים מכורבלים מתחת
לשמיכה,
"אני אוהב אותך", "אני אוהבת אותך",
"לא, אני יותר!", "לא, אני יותר!", "לא נו די, אני יותר!"
והיו גם את השיחות הרציניות, האינטימיות, המרגשות,
הצוחקות, הבוכות, האמיתיות.

עוד לא מצאתי אחריך מישהו
שאהב אותי כמו שאתה אהבת.

פעם, ברגע של ייאוש מגברים ומהעולם בכלליות,
כמעט הרמתי אליך טלפון, עצרתי את עצמי ממש שניה לפני.
רציתי לשאול אותך, שתזכיר לי, מה יש לאהוב בי.

כי אני תמיד שוכחת
ואתה תמיד היית דואג להזכיר.

אתה חושב שאי פעם נצליח לאהוב
בכזו עוצמה
כמו שאהבנו זה את זו?

למה יש איזה קול שצועק בי
"לא!!!!!!!" ?

אתה תמיד אמרת
שאתה אוהב אותי
והיית מלטף
ומקלף
ממני את כל השכבות,
היית חזק יותר
מכל האהבות
שאי פעם היו לי.

כל-כך הרבה זמן עבר וכל-כך הרבה מים זרמו בנהר
ובכל זאת, אולי לא באותה מידה, אבל הוא עדיין שם,
הגעגוע הזה, גם אם אנסה להדחיק אותו הצידה,
הוא עוד קיים.

ואם היו שואלים אותי למה אני הכי מתגעגעת
בקשר הרחוק והנשכח הזה שלנו,
הייתי אומרת שאני
מתגעגעת למכתבים
עם הכתב המכוער הזה שלך.

זה מוזר, אתה לא חושב?
איך שכמעט בכל דבר
היית עבורי
הכי יפה בעולם,
ודווקא לכתב המכוער הזה שלך
אני מתגעגעת.

פעם כשהייתי מעט עצובה,
קירבת את שפתותיך אלי ולחשת:
"הלוואי ונישאר ככה לנצח".
בתקופה ההיא הנצח הבהיל אותי,
הוא נראה לי רחוק
ומדי מאיים,
היום אני רוצה לקוות
שיהיה לי נצח כזה,
שיתקיים.

אני לא אוהבת אותך באותה מידה בה אהבתי
אך אני מתגעגעת לכל מה שגרמת לי להרגיש,
כי עם כמה שהיית
אטום וסגור ואדיש,
איתי היית
הכי אוהב והכי קשוב.

וזה, זה עושה לי קצת עצוב.

אהבתי אותך אהבת נפש
אהבה גדולה יותר מכל אהבת אדם.

תודה לך שאתה מלווה אותי בלב
גם הרבה אחרי שהחוט בינינו נפרם.

ת ו ד ה.