אני אוהב את הפתיחות שלך, ונראה לי שהמונולוגים של שנינו
טובים.
הדיאלוג איננו מונולוג וגם איננו מורכב משני מונולוגים.
התיאטרון מבוסס על פעולה דרמטית ולכן הדיאלוג יהיה מבוסס
עליה.
חזרתי לעיין בספר, אחרי שזמן רב לא נגעתי בו. ובזכותך אני קורא
בו בעיניים שאפשרת לי לראות אותו, באור טוב שאתה הבאת אליו.
ואני חוזר להנות ממנו שוב. היום קראתי את הקטע בין רחל
הפסיכולוגית ואריאל, ופתאום, אחרי שנים היתה לי תחושה שהקטע
כתוב היטב. זה גורם לי עונג, ושקט פנימי. ותחושה שעשיתי משהו
באמנות.
המילה מונומנט, מאוד מרגשת לגבי ספר. בעיקר כאשר אתה משווה את
זה לשני המרכזים משואה ובית גדי שהיו לשם דבר, מבחינתי האישית
כמעט כל חיי...
זה גרם לי להרגיש טוב בזמן הקריאה. וכאשר אמרת שהספר שלי יישאר
אחרי 2 המונומנטים האחרים. זו אולי המחמאה הגדולה ביותר לה
זכיתי. ועוד אמרת דבר שמרטין נהגה לומר על הספר, ש"הוא יילמד
בבתי-הספר"... כל הזמן אמרה זאת בביטחון מוחלט.
הניתוח שלך עושה לי טוב. תודה רבה.
היה איזה נכד של איה צחר בת זהבי, שהוא גם נכד של נפתלי צחר,
שקרא בספר. ואיה דיווחה לי ואמרה לי פעם בטלפון, (כשעוד נהגו
להזמין לערב הסדר בחדר-האוכל), שבנה פתאום הבחין שהקיבוץ מתואר
בספר, הקיבוץ שלו. וזה איפשר לה לספר לו מי זה אוריאל, משפחתי,
וכו'.
אבל חוץ ממנו, לא שמעתי על אף נכד אחר. כן, אולי ממשפחת מקא,
אבל אתה לא מכיר כי אלה עולים מדרום אמריקה...
יום אחד, גם הבאתי את הספר יחד עם מרטין לאיה בן נפתלי ולבעלה
ולבתם המשותפת, בעיקר בגלל משואה, אבל גם בגלל הבת המשותפת
שלמעשה היא בת מעורבת חצי יהודיה חצי מוסלמית... (מבחינתי
כמובן...) ואני אוהב סיטואציות כאלה מאוד.
לגבי במה חדשה, אין לי איזו מחשבה מדוע אני כותב שם. הלכתי
לקרוא את הופמן, בהחלט יש שם כישרון אבל לא גדול במיוחד,
לטעמי. יש המון אנשים שכותבים אליו ומעריכים אותו, עד שאין טעם
להכניס עוד סיכה בהר. למרות שלעיתים בתגובות אני מוצא דברים
חכמים ויפים לעיתים יותר מהסיפור או השיר עצמו. וזו כנראה כוחה
של במה.
כשאני רואה עשרות תגובות, אינני מגיב. כשאני רואה מיעוט, אני
מרשה לעצמי להיכנס ולהעיר הערה, בד"כ מאוד חייובית.
פרט לאיזו סטודנטית שלי שממש התחננה שאתן לה הערות אמיתיות,
ואז כתבתי לה, ומאז בעצם לא שמעתי ממנה. כך שאולי רק מישהו
כמוך, (כמו טיטי, דן ואחרים מבין העורכים), שנמצא שם כעורך
סיפורת ומונולוגים, יכול להעיר כרצונו, איננו נפגע מביקורת
שהוא נותן לאחרים. האחרים עלולים להיפגע. מתוך האלפים שנכנסו
לדף היוצר שלי (בשנה האחרונה, מאז התחלתי ממש לכתוב), קיבלתי
פעם אחת הערה מ נס וזהו, מאוד שלילית. ומאז ועד עתה, בתחילת
הדרך בערך כ 5 מכתבים עם הערות ביקורתיות שהוכיחו כי הקוראים
לא הבינו את החומר ולא מסוגלים להבין אותו. ב 2 או 3 מקרים
הגבתי ונוצר דיון יותר מעמיק. מאוד נדיר שיש מישהו שמעמיק חשוב
בבמה חדשה. אבל כשיש מישהו כזה, זהו תענוג גדול מאוד.
כך שאם בא לך להעיר לי בתגובות, אודה לך מאוד, ונוכל לפתח שם
דיון. אני חושב שיש לי הסברים לכל פסיק ביצירות שלי.
אני חושב שאתה משורר. מאחורי השירה שלך יש המון חשיבה. יש עומק
וידע. ההבדל הוא שאני מעניק לשירה שלי בעיקר את הרגש והמשחק.
את החשיבה אני מכין לשיעורי בטכניון. ולכן יש לך תחושה של
פורקן ללא סדר. אבל אם תעיר לי למקומות מדוייקים אני חושב
שאוכל לתקן את עצמי.
נכון, הפסל של גדי עושה לו עוול נוראי. ולמה בנו פסל בלי איבר
מין ? זה לא אנושי. כאילו הוא מת לפני שהחל לחיות. וגדי היה
בדיוק כפי שאמרת גם יפה תואר, וגם שובב גדול.
זה מאוד נכון שמוחמד בכרי היה ועדיין דון-ז'ואן לא קטן. וייתכן
מאוד שהיה לי מה ללמוד אצלו. אבל הוא קיבל אצלי כמה שיעורים
שחלקם מופיע בספר "הענקים וילדי השמש". וזה נכון שהתמודדנו על
נשים, והתחרינו עליהן. לא תמיד הוא ניצח, למרות שהיה לו יתרון
מסוים...
בכרי איננו שחקן בחסד עליון. יש לו מעט מאוד טריקים שחוזרים על
עצמם. וזה הצליח לו במשך השנים מאוד מאוד. עכשיו הוא יודע שזה
סוף קריירה. ולכן החל את הסרטים הדוקומנטרים. אתה מכיר את הסרט
"מאז שהלכת?" המתאר מה קרה לבכרי מאז שאמיל חביבי הלך לעולמו.
ובין השאר מתבכיין על דברים שנאמרו נגדו על ידי הימין הישראלי,
בכנסת. כולל הערות כמי: "מדוע הוא משחק בתיאטרון הלאומי הבימה
?" של ח"כ אלדד... זו הסיבה שח"כ חנין עשה ערב לכבודו לפני
שבועיים בתל-אביב. ומוחמד כהרגלו לא מזמין. יש לו שכחה.
הערותיך האחרות מדוייקות מאוד לגבי מוחמד. רק דבר אחד אתה
מחסיר וזו העוצמה החריפה של נוכחותו. ואת זה לא סבלו בחוג
לתיאטרון. או בעצם פחדו מפניו. פרט לנשים שהשכיב ונהנו מאוד
ממה שיש לו להעניק. ואני החלטתי להתמודד עימו ישירות. הייתי
יחיד שהלך איתו עד הסוף בכל המובנים, פרט לפוליטיקה. כאן
החלטתי לא לומר דבר.
אבל בהפקה "עונת הנדידה אל הצפון" (הערות ראשונות שלי על הספר
פורסמו בבמה חדשה) הוא העיר ב 1992 הערות קשות (קללות ארסיות)
נגד יצחק רבין, כשעשינו חזרות בכרמיאל. ואז אמרתי לו, אתה חושב
שיש לך קשר עם העדות המזרחיות בישראל. אבל אתה טועה בגדול. כל
השנים טעית מאוד. ועכשיו, תתבונן היטב בתמונה הזאת, אתה רואה
את רבין ? הוא היה רמטכ"ל, הוא אמר לפני כמה שנים "לשבור להם
את הרגלים והידיים", אבל הוא האיש שהולך להביא שלום עם
הפלשתינאים. כן. האשכנזי הזה"... מוחמד שתק והקשיב.
כעבור כמה חודשים בחזרות אצלי בבית הודיעו על אוסלו. מוחמד היה
המום ומרוגש מאוד. כמו ילד קטן ישב מול הטלויזיה והיה חוזר
ואומר "אני לא מאמין"...
12.8.2008
|