אחרי המבחן, כפות הרגליים שלי לוקחות אותי אל הבית שלך. אני
מתיישבת בין הבניינים הסוגרים על ספסל ומחכה לך.
אני אוהבת אותך, אני אומרת לך כשאתה בא.
ואתה
אומר שאתה מצטער.
אני נשארת לשבת שם עשר דקות לבדי, למרות הגשם. אם אני אקום אתה
תחליק מתוכי בשקט, בלי שארגיש, ואני לא זזה.
אני נוסעת לארה"ב, עובדת בעבודות טיפשיות, מתגייסת לצבא,
צוחקת, צוחקת.
וכל הזמן הזה אני שם, על הספסל ההוא, ליד הבית הישן שלך. במקום
שלא נטשתי.
אני עדיין אומרת לך שאני אוהבת אותך, עדיין מניחה ראש בין
הרגליים כשאתה מתרחק.
והגשם לא מפסיק לרדת.