וכל הזמן זה שוב ושוב
מעגל שלא נסגר
רק חוזר על עצמו
שוב ושוב
אותה התחושה שמחלחלת בי פנימה
אותה התשוקה שנטשנו אז
כשהיינו ילדים, צעירים
איך שידענו מה אנחנו עושים.
"הלו? את שומעת?
המצבר שלי בסדר, טוב?
אז... נדבר."
וזה שוב ושוב
שורף, כואב
אף פעם לא מבינה
איך אתה לא מפסיק לחדור לי לנשמה
אתה, וכל מה שאתה מביא אתך
כל הצחוק, החיוך, שמחת החיים
שפעם הייתה גם לי
לאן כל זה נעלם, תגיד לי?!
"הכול בסדר, נדבר כבר..."
כן, בטח.
מתנהג כאילו כלום
לא כואב
לא קורה
רק ממשיך לחזור על אותן מילים
שמכאיבות לי
שוב
ושוב.