אני מאמינה באלוהים.
אני יודעת, הוא שומר, מגן, שומע,
איני יודעת מה יביאו לי חיי...
אינני בטוחה שהוא יודע...

צועדת על שביל מסולסל,
עליות, מורדות וכן הלאה,
שואלת האם יבוא לזה פעם סוף?
ומחכה לתשובה מלמעלה.

זעקותיי שקטות, רק הוא יכול לשמוע,
ודמעותיי, לרוב, בלתי נראות,
שומרת סודות בהם אפשר לטבוע,
ולובשת כל יום מסכות.

ברגעי משבר תפילות לוחשת,
"תעזור לי, איני יכולה".
"הושט לי יד כדי לעלות למעלה".
"אני בך מאמינה".

לפני שינה לפעמים, מתפללת למוות,
היקיצה תמיד מלאת אכזבה,
האם יש לו תכנית אחרת?
או שאולי הוא בכלל לא שמע...

מייבשת דמעות, מביטה למעלה,
אז עוד  אכזבה, אז עוד כאבים,
מחייכת אליו, ומודה לו בשקט,
אני מאמינה באלוהים.