את יודעת לכסות את העיניים,
את יודעת להשתיק את הקולות,
על אש הכאב שופכת כוס של מים,
ומכבה את כל הרגשות.

את בורחת, מתרחקת ורוקמת אשליות,
עייפה ומהססת מפחדת לחיות,
את בורחת לתוך חושך, נעלמת בלי מילים,
פוחדת שלא ימצאו אותך שם ויודעת שלא מחפשים.

את יודעת להסתיר את הכאב,
הם לא ידעו כמה את סובלת,
כמה פעמים לבך נשבר לרסיסים,
וכמה פעמים הרגשת שאת נופלת.

הם לא יודעים, ולא אכפת להם ממך,
בעצם למה שיהיה להם אכפת,
הם חיים בתוך עולם משלהם,
ומה אכפת להם בכלל מה את עברת?

זה לא שאת רוצה להיות שונה,
ומבינה שלכל איש יש את דרכו,
את לא רוצה שלכולם יהיה אכפת,
רוצה שיהיה אכפת רק לו.