אורות הערב נדלקים,
מחממים את המבט,
המציאות הופכת לדמיון,
לאט לאט, לאט לאט...

קרירות הערב מתפשטת,
צליים מטושטשים (גם כך) נעלמים,
אולי הגיע זמן ללכת,
ולפנות מקום לאוהבים.

הירח עוד לא עלה,
הוא עצלן היום הירח...
אבל יש זמן להתענג על מחשבה,
ועל הריח, אלוהים הריח!

בושם נדיר של טבע, של פרחים,
של אהבה ושל תשוקה סוחפת,
של רוגע, שקט ושלווה,
כמו יד מלאך את הפנים לוטפת...

עצים על רקע של שמיים,
נראית כמעט כמו מלמלה,
כמו שיר שקט על פני המים,
השמש נסוגה...

כן, אולי הגיע זמן ללכת,
להיפרד מנוף, חלום,
לבד, בין האורות המרצדים בין השלכת,
לקוד קידה ואז לומר שלום.