[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







כליל החורש
/
נעליים

נכתב במסגרת הסדנה הע"ו


תחילה הבטתי על נעליך.
עד כמה שזה ישמע מוזר, זה הדבר הראשון שעלה בידי להסתכל בו
כשנכנסת;
נעליך, צעדיך והתנגשות הזכוכית ברצפה, מן נקישות שקטות שמילאו
את כל החלל שמסביבנו בהדהוד קל.
כשנכנסת, אני היחידה שלא הרמתי מבטי מעל פלג גופך התחתון.
הייתה שם כזו שלמות, כל כך הרבה מחדוות יצירתו של הבורא שפשוט
לא העזתי להרים מבטי מעל אותם קרסוליים עדינים, אותן כפות
רגליים מקסימות עם ציפורניים המשוכות לק מבריק,
כך שזה המשיך גם עד סוף אותם חודשים שהספקת ללמד אותנו.

כשאני נזכרת בזה עכשיו, אני יודעת שלא הייתה זו אובססיה כלשהי
שגרמה לי לא להתיק מבט מרגלייך אלא פשוט חשש פשוט, חשש מפגיעה
בשלמות הדמות שהיית בשבילי.
פחדתי לקלקל אותך, ועכשיו, כשאני נזכרת בזה, אני תוהה - מה כבר
היה לי לקלקל?
היית בשבילי רק זוג נעלי זכוכית מבריקות (ומה שבתוכן)!

כשאני חושבת על זה כעת, ייתכן שראיתי אותך ברחוב.
ייתכן, שגם את לא זיהית אותי- כי הייתי בשבילך בסך הכל עוד
פרצוף מושפל במקום בו אלה מהמורים שבאמת טורחים להרים את
מבטיהם של כל התלמידים, מוצאים עצמם באחת משתי סיטואציות:
פשוקי רגליים ללא מכנסיים על שולחן המרצה, או מבזבזים את כל
ארבעים וחמש הדקות שקיבלו כדי להעביר אלינו את השקפת עולמם
בבעיות משמעת.
האם כשראית אותי (אני יודעת שלא, רק בשביל התיאוריה), אמרת לי
שלום,
ואולי אני זו שלא עניתי כי בשבילי היית עוד מטורפת ברחוב מלא
אנשים ממהרים?

בשבילי, את היית רק נעליים.
כבר אמרתי לך את זה, אני יודעת, אבל בטח חשבת שגם קול היית
בשבילי.
אז זהו, שלא. נעליים מושלמות ורק זה.
אז אם באמת אמרת לי פעם שלום ברחוב, בטח באמת חשבתי אותך
למטורפת.
ייתכן שאפילו זרקתי עלייך מטבע! זה מצחיק, את יודעת, בהתחשב
בנסיבות.
לא שזה היה מזיק לך או משהו!

בכל מקרה, זכור לי שבאותו יום כולם יצאו מלאי התפעלות מהשיעור
שלך,
ציפו להרבה. מי ידע שגם לך יקרה את אותו דבר כמו הבחור עם נעלי
הזמש? או ההיא נו, עם העקבים מעור נחש. מעולם לא שכחתי אף אחד
מהם. גם אותך לא אשכח. את יודעת זאת, נכון?



שבע שנים עברו מאז תום התקופה שלך איתנו. אומרים ששבע זה מספר
רע, אה?
אחרינו, לא היו לך הרבה הזדמנויות למזל רע. אני צודקת, לא?

אני מקווה שאת לא כועסת, את יודעת.
כל אחד היה עושה את מה שהם עשו, את לא צריכה לנטור להם על זה.
אני לא לקחתי חלק בזה, שלא תחשבי על זה אפילו.
אז למה בעצם חזרת אלי?

אם רק הייתי מסתכלת על פנייך אז, לפחות היית יכולה לדבר איתי
נכון?
תנקשי פעמיים אם לא.
זה מה שחשבתי. אז מה בעצם אומרת הנוכחות שלך כאן?
חזרת כדי לנקום? בטח שלא. בחורה עם נעליים כמו שלך לא נוקמת
באנשים כמוהם.
נו תפסיקי. הייתי חייבת לקחת אותן.
אז מה, זה לא כזה קריטי. גם כשהם תקפו אותך, ראיתי רק את
הנעליים. ולנעליים אין לב. נכון?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
דיגניטי?

זה לא
מ'מטריקס'?




דוגמנית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/11/07 23:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כליל החורש

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה