ואת כותבת. כנראה כותבת יותר מדי.
מנסה להביע במילים מה שפשוט לא ניתן להביע.
מנסה להביע את אותם הדברים שעוברים עליך.
מנסה להעביר את ההרגשה הלאה.
מנסה לגרום לאנשים להזדהות.
מנסה לגרום לאנשים לרחם.
מנסה לגרום להם לרצות לעזור.
מקווה שזה יעבוד, שלמישהו יהיה אכפת.
מקווה שהמילים שלך, המילים הריקות האלו יתמלאו במשמעות בעיניי
האחר.
את מחכה שמישהו יזהה את המצוקה, שמישהו יבין את הבעיה.
שמישהו ימצא כבר פיתרון.
רוצה להרגיש את ההקלה, את האבן נמוגה מליבך.
רוצה עיניים יבשות, שפתיים שלוחשות קרוב, שאותו אדם לא מתכוון
להעלם.
רוצה להרגיש, בלי לראות.
רוצה לחשוב בלי שום סיבה.
רוצה לאהוב בלי גבולות.
רק רוצה להשמר, להרגיש בטוחה.
להחזיק ידיים, ללכת ביחד, בבטחה.
להרגיש את הידיים מסביבך, מחבקות.
את הנשימות בעורף מתחזקות.
את הנשיקות שמסבירות מה אותו אדם מרגיש כלפיך.
רוצה כ"כ הרבה בעוד שדרך ארוכה עד אז.
בעוד שכל מה שיש עכשיו זה פחד, חשש.
כי כל מי שנמצא מנסה לנצל.
כי כל מי שנמצא אינו באמת שם.
ובכלל כל מי שיש אינו באמת מי שאת רוצה.