שבע בערב, מביטה היא אליי כולה מרוכזת,
ממתינה ודרוכה לתנועה או לרמז.
"בואי" שח אני והיא מזנקת,
הסכין בידי... מביטה בי נרגשת.
ידי אז צונחת, במאכלת אוחזת,
קוטעת, בוצעת, חותכת, פורסת.
עיניה בורקות, אוזניה זוקפת,
ופיסת הבשר מדם כמו נוטפת.
שפתיה לאחור מתוחות, לשונה מטפטפת,
בפולחן היומי לה מגיש התקרובת,
כך את שלה לקבל היא אוהבת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.