במהלך לימודיי נדרשתי ליצור כרזת מחאה בנושא חברתי כלשהו.

קשה לי שלא להזדהות עם הרגליים המזוויעות הללו, הרי לכולנו יש דימוי נוראי של
עצמינו, ורק המחשבה על סקיני ג'ינס מעוררת בי גועל למראה המחשבות שעוברות בי
בראש. להידחס למשהו, ועוד למשהו שאמור להיראות עליי יפה, לא נשמע לי כמו חוויה
שהייתי רוצה לצבור באלבום הזכרונות המוחי שלי. אבל סלידתי האישית היא לא הסיבה
המרכזית לכל זה, היא פשוט מסבירה את החלחלה שעוברת בי כשאני מסתכלת על העבודה
הזו בעצמי.

יום טוב!