דעתי
תחושה של אושר היא המחשבה הבטוחה והמתמשכת שהשגתי את מה שאני
צריך להשיג.

החלק השלילי הביקורתי
וכל עוד יש תמרון (פרסומות-זנותיות) ויצירה של עוד דברים שצריך
להשיג (אפילו בגד חדש ואופנתי כי "האופנה משלימה אותך בדרך
ל-"%100), יהיה תמיד חסר עוד קצת לאושר, וזה יעמיד את האדם
במצב שחסר לו קצת, והוא לא ירגיש מאושר, והוא ילך וינסה להשיג
את מה שחסר לו, ועד אז הוא יחשוב שהוא לא מאושר.

החלק החיובי
אבל למה?
למה לרצות מעבר למה שבסיסי? בסיסי וצריך לאכול מעט ובריא -
תנסה להשיג אוכל. גדל לך את האוכל. ואם יש לך אוכל, אז מה חסר
לך? עשה מה שאתה רוצה. אל תשמע לאנשים אחרים שאומרים לך שאתה
חייב לעשות דברים מסוימים שאתה לא רוצה. אם אתה לא רוצה לעשות
אל תעשה. אין מה שחייב לעשות או שחייב לקרות. יש מה שרוצה
לעשות. ויש מה שקורה בסוף. זהו. הבנתי את זה מכל חיי, ומקריאה
בעמודים הראשונים של הספר "עקרון הרצף". שהאנשים שם לא חושבים
שיש מצב טוב יותר מאחר, וכל החיים שלהם הם סבבה. אין דבר כזה
עבודה, אלא עושים מה שרוצים לעשות, שזה נהנים ממה שיש, ומטפלים
בגן הירק, ואוכלים ועושים מה שבא. ואם מישהו לא רוצה, אף-אחד
לא אומר לו: "תעשה". וכולם שם צוחקים כל היום, והתינוקות לא
בוכים, כי לא למדו לבכות, כי האמא החזיקה אותם כל החודשים
הראשונים של החיים שלהם, ואפילו שנה, וכשהם עשו קול ראשון היא
טיפלה בהם, ומעולם לא היו צריכים לבכות או לכעוס, וככה חיים.
אז אפשר ללמוד מהם מעט, לא?
מה את אומרת?

היישום שלי
אני משתדל להרגיש טוב יותר... לא להכריח את עצמי. רק לחיות.
(וכמו שאמר ה' בתורה: "אהיה אשר אהיה".
יש דברים שאני רוצה. למשל, ילדים.


בעקבות קריאת היצירה: "אחוז השלמות"
stage.co.il/Stories/581600